סיפור מעניין, ג'ון שאייר. תרשו לי לדלג על תולדותיו, ענייניו, סיפוריו וחוויותיו כשחקן מכללות ובהמשך גם כחלק מליגת הפיתוח של ה-NBA. בזה אולי ניגע בפעם אחרת (אחד הנתינים הזמין השוואה בינו לבין ניק קלאטיס מפנתינאייקוס, אני עוד מנסה להתגבר נפשית על העניין הזה אבל במצב של בריזה, מוזה וקריזה - זה עשוי להגיע פתאום).

הנקודה העכשווית שלי בעניין שאייר מתחילה ונגמרת בזמינות שלו כשחקן פנוי עד לפני מספר ימים, וגם בעלות שלו שלפחות על פי פרסומים מוערכת ב-150 אלף דולר לעונה.

שפכו על שאייר מחמאות בלי סוף. מייק ששבסקי, המאמן שלו באוניברסיטת דיוק, אמר את שלו וגם מאמננו העולה לא החסיר דבר. גם בלי לראות אותו משחק אפשר להבין שמדובר בתוספת כוח משמעותית, לפחות ברמה התיאורטית, ודאי כשחקן בעל אזרחות ישראלית.

היתרון של מכבי ת"א על פני כל קבוצה ישראלית מבחינה כלכלית ומבחינת מוניטין ידוע וברור. בנוסף, ובמאמר מוסגר, יש לה יתרון גם על פני קבוצות אירופיות בתחום הצר שקרוי יהודים אמריקנים, בעיקר כי זהו מגזר שלא מעניין אותן.

הספרדיות והאיטלקיות, למשל, יעדיפו את הארגנטינאים והברזילאים בעלי האזרחות הספרדית או איטלקית. יותר טבעי, יותר פשוט, יותר מחובר ומזוהה. היוונים? הם ודאי יכפילו הצעות שיש לשחקנים פנויים שיש לגביהם פייט בשוק, אין להם עניין להתמקד ביהודים-אמריקאים. זהו שוק קטן שכמעט כולו התרכז בליגת קזינו לאורך השנים למעט חריגים פה ושם.

אבל אם לחזור לרגע אחורה, מה שבאמת מאכזב מבחינת רמת התחרותיות כאן הוא היעדר מאבק על שירותיו של שחקן כמו שאייר. יושב החבוב הזה באמת שנה שלמה מרגע שמכבי ת"א התעניינה בו בקיץ שעבר ולא נחתמה עיסקה, ועד לרגע בו חתם בקבוצה בסופו של דבר כמו בתסריט ידוע מראש.

בפרק הזמן הזה לא שמעתי, קראתי או נתקלתי באיזשהו ניסיון של קבוצה ישראלית אחרת לשים עליו יד. להתאמץ, לשכנע, לעבוד קשה כדי להשיג אותו.

חוזר ואומר, וגם אומר וחוזר: המוניטין שיש למכבי ת"א כקבוצה מצליחה, כבעלת מסורת מרשימה וגם ככזו שמוציאה שחקנים ל-NBA, שווה הרבה מאוד כסף. קבוצות כאלה לא חייבות בהכרח לשלם הכי הרבה, אלא יכולות להתגאות בתכונות ואפיונים שמתורגמים די בקלות לאופציה ריאלית לכסף עתידי עבור השחקן. מכבי מבינה את זה יותר ויותר עם השנים בשוק האירופי, אם כי במקומי עדיין מצפים ממנה להיות מכבי של פעם. זו שמשלמת הכי הרבה והיא גם עושה את זה, אבל נראה שפחות מבעבר.

עכשיו, לעניין שאייר, זה אחת משלוש:

1) או שקבוצות ישראליות בעלות ממון ואמצעים ויתרו מראש על שאייר, כי ידעו שמרגע שמכבי ת"א חזק בעניין אין להן שום סיכוי.

אגב, עניין בתוך עניין וסתם תהייה: האם אנשי מכבי הצליחו לסגור איתו מראש סיכום עקרוני שאם הוא מגיע לישראל יש להם זכות ראשונית? אם כן, ככה עובדים. אם לא, מה הפריע להפועל ירושלים, נניח, לנסות ולעשות זאת בעצמם או להיות איתו בקשר רציף לאורך כל השנה האחרונה בדיוק כמו מכבי ת"א?

2) אופציה נוספת: עבור הקבוצות כאן 150 אלף דולר לעונה עבור ישראלי שמסומן כבכיר ויכול לשחק לטווח ארוך זה סכום שקשה מאוד לעמוד בו.

3) או שבקבוצות הצמרת בליגת קזינו מעריכים, שהשקעת סכום כזה בג'ון שאייר היא טעות, והוא יתברר כפלופ או כשחקן שהמחיר הריאלי שלו נמוך יותר. אחרי הכל, לא כל מה שמכבי מחתימה הוא זהב: כדורסלנים יהודים דוגמת תמיר גודמן ואריק גינגולד התבררו כשחקנים שהם לגמרי לא ברמה הזו, ורוברט רות'בארט עוד הצליח לעשות משהו בליגה פה ושם, אבל לא הרבה יותר מזה.

בסעיפים 1 ו-2 יש תוגה ועצב בהקשרים ספורטיביים (מלים גדולות מדי, אולי קצת הגזמתי). כי אם אלה פני הדברים, וסביר להניח שאלה הם בדיוק, הכדורסל שלנו בבעיה גדולה. לא שגיליתי את אמריקה ולא שחסרות לו בעיות גם ככה, אבל להיתקל בכל פעם מחדש בשמיכה הקצרה של הקבוצות או סתם באוזלת היד, גורם לדכדוך מסוים אצל אוהדי כדורסל ניטראליים.

סעיף 3 נשמע מופרך כשמדובר בשחקן מאוניברסיטת דיוק, שמחזיק בשורה של שיאים סטטיסטיים והיה אחד הטובים שלה בחמש השנים האחרונות. אחרי הכל, מאמננו העולה, ששבסקי והצוות שלו אמורים להבין משהו, יותר ממשהו וגם יותר מאחרים, כשהם בודקים וממשמשים סחורה.

אני באמת לא יודע לאן יגיע שאייר בעוד חמש שנים, אבל בהקשר שלו כדאי להזכיר את דייויד בלו. עוד יהודי אמריקני שחשב NBA וניסה וקיווה, ובסופו של דבר ישב עמנו לקריירה ארוכה. לקח לו זמן למצוא את עצמו בכדורסל הישראלי והאירופי, אבל בקרוב הוא יתחיל עונה עשירית באירופה ושישית במכבי ת"א. להיות יהודי-אמריקני ברמה טובה, כאמור, זה יתרון גדול ולא לחינם בלו חזר למכבי ומכבי החזירה אותו לאורך השנים.

גם בלו, אגב, נקלט בידי מאמננו העולה אי-שם בקיץ 2002. פחות מעשור לאחר מכן מאמננו, שהוא בעצם, כידוע, עולה ישן, הולך על הטריק שלו.

ויאאא אולוהייים כמה זה קל לביצוע, כשאין אף אחד מסביב שיפריע.