אנקדוטה שתפסה אותי בסיפור ההחתמה של לוק ג'קסון בהפועל ירושלים. האתר של הקבוצה פרסם ידיעה נרחבת על החתמת החבוב החדש של המועדון. נכתב שהיה פה, עבר שם, שיחק ככה, שיחק אחרת.

סביר שגם שלחו את נוסח הידיעה לכל כלי התקשורת, לא יודע, אני לא מכותב אישית למיילים שמוציאה ירושלים.

אחר כך זה הולך ככה: יש מקומות שלוקחים את הטקסט ומפרסמים אותו מלה במלה; ישנם כאלה שמפרסמים רק חלק מהידיעה כי אין להם מספיק מקום לידיעה כולה, ואחרים משנים קצת למען העניין ואולי גם גאוות היחידה. בכל זאת, יו נואו, שיראו שעשינו משהו קצת שונה מהאחרים, שטרחנו, שעמלנו.

עקבתי אחר העיתונים והאתרים שאני קורא בדרך כלל, ואפילו הוספתי אחד או שניים שאני לא נוהג להגיע אליהם. בשום מקום לא ראיתי את הפרט המעניין כשלעצמו ואולי גם חשוב: בעונה האירופית היחידה שלו לוק ג'קסון הוא ירד עם פרארה לליגה השנייה באיטליה. הקבוצה סיימה במקום ה-15 והאחרון עם 9 ניצחונות ו-19 הפסדים. זה קרה ממש לא מזמן, ב-2009/10.

למה זה חשוב?

אוקיי:

קודם כל, כשמציגים שחקן על כל התחנות שלו בקריירה, רגעי שיא, תארים אישיים, ממוצעים סטטיסטיים בולטים ושאר כהנה וכשמה, מתבקש גם לספר על הצדדים הפחות מאירים בקריירה.

אני לא מצפה בהכרח מנציג הפועל ירושלים שמאחורי הידיעה לעשות את זה, אם כי היה נחמד לו הדבר היה נעשה. מבחינת הקבוצה, האירוע הזה לא קיים, או לא חשוב, או עלול להסב נזקים. אחרי הכל, אף אחד שם לא רוצה לקרוא טוקבקים בנוסח: "מה הבאתם לנו, זר שירד ליגה בפעם היחידה שהגיע לאירופה"? (אחד שיודע), שיגררו אחריהם נחרות בוז ויעכירו את האווירה. תמיד עדיף ללכת על ציטוט של המאמן שאומר: "שחקן איכותי, הוא יעזור לנו מאוד".

מצד שני, מה עם החוב לקורא ומה לגבי התמונה המלאה? מה לגבי שקיפות? מה לגבי איזון? ואיפה העבודה של כל הכתבים החיצוניים שמכסים ועוקבים? האם שחקן שנבחר מספר 10 בדראפט ה-NBA ויורד ליגה בעונה האירופית היחידה שלו אינו מצדיק אזכור פרט כזה כשהוא מוצג לאוהדים?

מצדיק ועוד איך. רק שבירושלים אולי לא טרחו, או שאולי ידעו והעדיפו להשמיט מתוך הנחה שאף אחד בלאו הכי לא ישים לב. והאחרים? העתק-הדבק, מהפעולות הקלות והנפוצות, שוב עשתה את שלה.

לא זכרתי בעל פה שג'קסון ירד עם פרארה ליגה, אבל ניגשתי לבדוק. קל לבדוק היום, קל מאוד. כל אחד יכול לעשות את זה בכמה הקשות מקלדת. אלה פרטים נגישים לחלוטין.

אני נזכר בימים רחוקים ואחרים, סדר גודל של 20 שנה לאחור, כשהאינטרנט עוד לא היה איתנו והיו פרטים שקשה היה לאמוד את אמינותם, שלא לדבר על דרך כלשהי לאמת אותם. סוכני השחקנים היו מאכילים את העיתונאים הצעירים – אוקיי, אותנו – לוקשים על ימין ועל שמאל. "הוא שבר את הרגל בקיץ, הוא רחוק מאוד מיכולתו עכשיו", אמר סוכן אחד על שחקן שמיוצג בידי סוכן אחר וקרוב לחתימה באחת הקבוצות בארץ.

ולך תבדוק את זה עם הקולגות מחו"ל באמצע יוני או יולי. היוונים בחופש, הצרפתים גם, האיטלקים לא יודעים במה מדובר, הספרדים ישנים בצהריים ובכל גרמניה יש שניים ורבע עיתונאים שמסקרים כדורסל ונהנים מבקיאות נרחבת.

אחרי כוויה אחת או שתיים כאלה מכיוון הסוכנים למדת עם מי יש עסק, מי אמין יותר ומי אמין פחות, ואז ידעת על מי אפשר לסמוך.

אני לא מתכוון לומר בוודאות שהידיעה על לוק ג'קסון עברה כביסת צנזורה בדרך וה"נקודה השחורה" בקריירה שלו הושמטה בכוונה. אולי סתם לא שמו לב, קורה. ובסופו של דבר די ברור לי שהוא יופי של שחקן.

אבל כשמגיע שחקן לקבוצה כמו הפועל ירושלים, בטח אחד עם עבר NBA ובחירה מספר 10 בדראפט, ובמדינה שתקשורת הספורט שלה מאוד רחבה ומקיפה, הדרישה היא להשמיע הכל ולא רק מהמועדון אלא גם מהעיתונאים.

אל תספרו רק על ימים רחוקים מאוד מלפני עשור באוניברסיטה וממוצעים מצוינים, אלא גם על העונה מלפני שנה שהסתיימה בכישלון והיתה החוויה האירופית היחידה של ג'קסון. יש סיכוי שהיא רלוונטית לענייננו
מבחינת המקום והזמן יותר מאשר ימי אוניברסיטת אורגון.

סתם תהייה שאין לי תשובה לגביה: האם העובדה ששב לליגת הפיתוח אחרי העונה האירופית מצביעה על כך שלא היו לו הצעות טובות מאירופה, או שסתם לא בא לו על הסגנון כאן? האם האמין שיוכל למצוא את מקומו מחדש ב-NBA דווקא אחרי שירד עם פרארה? לשאלות האלו יש אולי השלכות על איזה ג'קסון הפועל ירושלים עומדת לקבל מבחינת רעב, אנרגיות, כושר, מוטיבציה.

"וזה הכל!" היה מרעים בקולו המנסר את חלל האוויר מאמננו הלאומי-נצחי-לשעבר, לו היה נשאל.

מבטיח, אגב, בהזדמנות חגיגית זו להקדיש לחבר לוק ג'קסון אייטמון של "שחקן על השולחן" מתישהו בתחילת העונה, יען כי שחקן מעניין הינו.