ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, בואו ניגע רגע בסוגיית הגיל.

מתי בפעם האחרונה מכבי ת"א החתימה שחקן שמגיע לכאן כשגיל 34 מאחוריו? נוציא רגע מכלל חשבון מקרים של פרידה וסגירת מעגל כמו אלו של דורון ג'מצ'י ב-1999/00, או ראדיסב צ'ורצ'יץ' אחריו.

אני זוכר את מייק מיצ'ל ב-1991/92, את דייויד אנקראם ב-1992/93, את טום צ'יימברס ב-1995/96, את דאלאס קומג'יס ב-1999/00 ואת מרקוס בראון, האחרון עד אתמול, ב-2008/09. כל אחד מהם עזב בתום עונה אחת, וגביע אירופה לא הושג בעונות האלו, אם כי קומג'יס היה קרוב.

חמישה מקרים בעשרים שנה. גם אם פספסתי מישהו, נניח, וישנו עוד שם שהחמצתי -המסר ברור. משהו קורה פה.

זה טרום עונה לא שגרתי, נתקשה להכחיש זאת. שביתת NBA מצד אחד, אולימפיאקוס מתפרקת מאנשיה מצד אחר. במקביל, מכבי ת"א עומדת לשחק גם בליגה האדריאטית ומרחיבה את הסגל, שלא לדבר על ההחתמה של ג'ורדן פארמר שאמור לקום ולעזוב ברגע שתסתיים השביתה, אם וכאשר.

עניינים לא שכיחים, כאמור.

לא אדם יסודי ופדנט כמאמננו העולה יאפשר לגורל לטרוף לו את הקלפים ולערבב את התוכניות. אי אפשר לבנות כרגע על דורון פרקינס כתוכנית גיבוי למקרה שפארמר יעזוב, ומי יודע אם ומתי יחזור למגרשים והאם אם יעשה את זה במכבי ת"א (מומלץ אגב לכתבי אזובי הניוז להרים טלפון לאיש ולשאול מה שלומו, לא שמענו ממנו זמן רב ובעיקר לגבי התקדמות הליך השיקום ותוכניותיו העתידיות).

במצב דברים כזה אין להתפלא על הפרת מוסכמות או שינוי הרגלים. מאמננו העולה הודיע בשלב מסוים שהקבוצה לא תחתים שחקן NBA שיוכל לשוב לשם בתום השביתה, אבל הנה, זה קרה, ובלאט אמר: "פארמר הוא חריג ויוצא מהכלל, בשבילו היינו מוכנים לשנות את התוכניות".

אז הנה 2: כאשר מדובר בפפאלוקאס, שהוא בטח מהדמויות היותר מפורסמות ומהשחקנים הטובים ביותר בתפקידו, מתברר שאפשר להחתים שחקנים שרואים את ה-34 מלמעלה אפילו אם זה קורה בממוצע אחת לארבע עונות בעשרים השנים האחרונות. קוראים לזה מבוגר אחראי. על רקע התוספות האחרונות לסגל - בלאט בעד.

לפיכך, ועל סמך כל אלה ובעקבות הדברים, פפאלוקאס כאן. הוא רוצה להיות גבוה, למעלה, להתחרות על אליפות היורוליג. כמו תמיד, כמו שהוא רגיל. אולימפיאקוס יותר מאשר הבהירה בקיץ הנוכחי שאחרי שלוש עונות אינטנסיביות מאוד היא מורידה הילוך ומרבית השחקנים המובילים עזבו. במסגרת המקומית, לצערו, ז'לימיר-הגביר אוברדוביץ' עדיין חי ומאמן באתונה בצד הלא נכון.

ההחתמה של פפאלוקאס היא כנראה מפגש אינטרסים קרים ומחושבים, לא פחות משהיא מפגש של רצונות מזוקקים. פפאלוקאס, שוודאי ראה עצמו סוגר קריירה בבית עם אולימפיאקוס בעוד עונה או שתיים, רוצה צ'אנס אחרון לרקוד על הבמה הגדולה ביותר. מכבי, שלא מחתימה שחקנים לעונה אחת לעיתים מזומנות, רוצה ממנו הצגה אחרונה בהחלט כמו שהוא יודע לתת, לפני שתרד עליו העלטה. חצי מיליון דולר הוא כנראה הסכום הנכון כדי שהאינטרסים הללו ייפגשו זה עם זה.

מי שזוכר את פפאלוקאס מרוויח בשבע ספרות במשך עונות רצופות וביורו, לא בדולרים, מבין שקצת כמו גארי פייטון וקארל מאלון שהפחיתו שכר משמעותית כדי לתת לעצמם סיכוי אחרון לטבעת והגיעו אל הלייקרס, פפאלוקאס עושה את זה עם מכבי בהבדל אחד: הוא לא מחפש ניסיון נוסף בנשימותיו האחרונות כשחקן פעיל למשהו שמעולם לא היה, אלא סיכוי לשחזור.

שיהיה, כנראה, האחרון.

כל דבר אחר – בין אם עונת דעיכה עם אולימפיאקוס ובטח אם פרישה מיידית – נשמע פיתרון טוב פחות כרגע מאשר להצטרף למכבי ת"א. היי, ויש אפילו יווני גדול בקבוצה, חבר לאולימפיאקוס ולנבחרת יוון לשעבר. אפשר יהיה לקשקש ביוונית ולהתלונן באימוני הכושר של טרום העונה מאחורי הגב.

ההחתמה של פפאלוקאס עמוק בתוך הקיץ כקלף האחרון של הסגל היא סוג של בומבל'ה לא צפויה. כולם חשבו על שחקן צנוע וסולידי יחסית בעמדה הזו, אולי לא ידוע, אולי צעיר, אולי אתלטי ופנתרי בתחילת דרכו, אולי משלים. פתאום קיבלו את פפאלוקאס, קצת כמו שקיבלו את היונה ההנפלדית שצעד לתוך מסיבת העיתונאים ב-1990 כשאיש מסביב לא ידע על המהלך.

אוקיי, הוא מבוגר. והולך ומקשיש אל מול עינינו, אבל כולם יכולים ללמוד ממנו, וזו מעלה אחת. כולם יכולים ליהנות ממנו, וזו מעלה שנייה. הוא תמיד היה שחקן קבוצתי לפני שהיה מישהו שהנקודות שלו מדריכות אותו או מטרידות את מנוחתו, וזו מעלה שלישית.

כמו דיאמנטידיס גם הוא השפיע על לאורך שנים מבלי להגיע לממוצע נקודות דו-ספרתי ביורוליג אפילו פעם אחת (הרכז של פאו "הפר" את הקו הזה לראשונה רק בעונה שעברה). בניגוד לו, פפאלוקאס עשה מה שעשה בעיקר מעמדתו כשחקן שישי.

עכשיו יבוא ודאי העיסוק בשאלות מי יעלה בחמישייה ומי לא, מה יקרה עם יוגב אוחיון והאם הוא כבר מצטער עוד בטרם כידרר כדור אחד בצהוב, האם דורון פרקינס יוחזר כשפארמר ישוב ל-NBA וכמה דקות משחק יקבל בעונה הבאה טל בורשטיין. כל זה עוד לפני שעולה שמו של ג'ון שאייר, שכל ניחוש לגבי ממוצע הדקות שלו בעונה הבאה ביורוליג אוכל כרגע – מ-9 ועד 16.

כל זה לא חשוב, למען האמת. העונה יוצאת לדרך ויש לה התנהלות משלה. החלקה אחת לא טובה באימון של מי מהשחקנים והופ – הכל משתנה. עוד סיבוב לא טוב של הקרסול והופ, עוד שינוי. הכל פתוח וגם שחקן הספסל האחרון צריך להאמין. פפאלוקאס בן 34 ומספר חודשים, הוא לא בא לכבוש את מכבי ת"א אלא לעזור לה ובעיקר לעצמו להישאר בספירות שהוא רגיל אליהן. הדבר האחרון שהוא רצה זה להיות סטייל וויצ'יץ' במכבי ת"א לפני 2006/07 – התותחן האחרון שנשאר בקבוצה, שכל תותחניה האחרים עזבו לפניו (ל-NBA במקרה ההוא של מכבי, לרחבי אירופה במקרה של אולימפיאקוס).

לצד פארמר ושאייר שלא שיחקו כאן אף פעם, אוחיון בעונה ראשונה במכבי ופארגו במבחן העונה השנייה, פפאלוקאס, שחקן של 20 דקות גג בלאו הכי, הוא חיזוק מעניין. ראיתי אותו במשחק מספר 5 בגמר הפלייאוף היווני האחרון דופק לאולימפיאקוס את המשחק בדקות האחרונות בשניים-שלושה כדורים שפעם הלכו נכון, והפעם יצאו קצת עקום (הערה: ספגתי לא יאה מפי העם לאחר פרסום האייטמון, יען כי מדובר במשחק 4).

ועדיין, אתה רוצה שחקן כזה אצלך מתוך הנחה שלא תפיל עליו הכל כל הזמן, כי ישנם שחקנים טובים אחרים. בלאט אף פעם לא שם את כל הביצים בסל אחד. גם ההחתמה הזו היא בדיוק מאותו בית מדרש.

עכשיו יש למכבי מקבץ רכש קיצי נדיר, משהו של פעם בחיים: שחקן שזכה בשתי אליפויות NBA, שחקן שזכה בשתי אליפויות יורוליג ושחקן שזכה באליפות המכללות. מי שינסה להדביק הכל ולעשות מהם אלופת היורוליג הוא המאמן הישראלי היחיד שהוביל נבחרת לזכייה באליפות אירופה.

יאאא אולוהייים! באמת חתיכת סיפור נעשה כאן, וזה עוד לפני ששחררתי רשמית את הכינוי החדש של הצמד סופוקליס "סחור-סחור" סחורצאניטיס ושון "תיישון" ג'יימס לעונה הבאה: "השמן והרזה", יו נואו, כמחווה לסטן לורל ואוליבר הארדי האגדיים.

שלומות ונצורות בשלב זה.