שלום,
אולי אתה תעזור לי להבין.
איזו סיבה מוצדקת יש שלא לחייב את הקבוצות בליגת הכדורסל הבכירה לכלול בהרכב לפחות 3 ישראלים (לא מתאזרחים), בכל רגעי המשחק?
כמובן שיש סיבות, אבל לדעתי יש סיבות טובות יותר כן לחייב. בגדול, לי נמאס שיש לנו ליגה אמריקאית מחוזקת בישראלים ולא ליגה ישראלית מחוזקת בזרים.
יחד עם זאת נמאס לי גם שהישראלים בליגה הזו משמשים כתפאורה וככוח עזר לקידום הקריירה של הזרים.
הייתי רוצה יותר ישראלים משחקים יותר דקות וביותר דקות משמעותיות של המשחק. זה לא יקרה כל עוד לא יוחלף החוק הרוסי בחוק שלושת הישראלים.
לצורך העניין פתחתי דף פייסבוק, ראה קישור להלן.
אתה תומך בחוק שכזה?
גלעד
מצטרף אליך לגבי ה"נמאס לי". לאורך השנים האחרונות אני מוצא את עצמי מתעניין פחות ופחות באסופת הזרים הבלתי נגמרת בליגת העל, וכתבתי כאן לא פעם שצריך לצמצם את מספרם ואת מספר חילופי הזרים בכל קבוצה לאורך העונה.
המצב פשוט יותר משזה נדמה: רוב המאמנים ילכו עם רוב האמריקאים על פני רוב הישראלים, פשוט מתוך הנחה שהם טובים יותר. המאמן רוצה לדאוג להצלחת הקבוצה ולהצלחתו האישית, לאו דווקא בסדר הזה, אגב. אז יגידו לך שאין ישראלים מספיק טובים כדי למלא שלוש עמדות קבועות בחמישייה, ויגידו לך שהישראלים ינצלו את המצב הזה כדי לסחוט את הקבוצות כלכלית בקיצים, ויגידו לך שיש חופש עיסוק ומה פתאום שלא לכלול מתאזרחים בתוך מכסת הישראלים, ויגידו לך שהכי טבעי זה לאפשר למאמן לנהל את הקבוצות שלו בלי קשר לתעודות זהות ולפספורטים אלא על פי ראות עיניו, וגם ככה החוק הרוסי המחייב שני ישראלים על המגרש יצר לא מעט בעיות. יגידו לך גם שבגרמניה או איטליה משחקים אפילו 6-7 זרים בקבוצה, ועוד כהנה וכשמה טענות בלי סוף. יגידו לך גם, שאם אתה רוצה ליגה עם שלושה ישראלים בחמישייה כבר יש אחת כזו – הלאומית.
אני לא בעד שלושה-ישראלים-לפחות-בחמישייה כחוק, אבל כן בעד מהלכים שיעזרו לישראלים לקדם את עצמם. למשל, שלושה זרים בלבד בכל קבוצה. למשל, מתאזרח אחד מקסימום בכל קבוצה. למשל, צמצום דרסטי באפשרויות ההחלפה לאורך העונה, וקיצוץ משמעותי באפשרויות הקבוצה לחתום מראש על חוזים זמניים בני שבועיים או שלושה עם זרים.
במקרה של פציעה קשה לאחר תום מועד ההעברות ותום מכסת ההחלפות, יינתן אישור מיוחד רק על פי בדיקות מחמירות של ועדה רפואית שחבריה קבועים מראש, והיא אינה נסמכת על שולחנה של מנהלת הליגה.
רוצים להחתים זר? אל תחתימו רק כי אפשר להחליף בקלות יתר. עשו סקאוטינג כמו שצריך. בדקו טוב יותר. הביאו לטריי אאוט לפני חתימת חוזה ותבחנו במשחקי אימון, ולא אחרי חוזה מחייב לליגה עצמה.
אני חוזר לאור קהל, שחקן מוכשר מנבחרת הנוער שיצא לי לשדר כמה וכמה (וכמה) פעמים לאורך שתי העונות בליגת התיכונים. קלע שלשות ברמה גבוהה שצריך היה לקבל דקות משחק במכבי אשדוד הפצועה-מפסידה של העונה, ולא נמצא לו הזמן. שחקן ששרף עונת משחק, ויסתפק בכך שהתאמן בחברת זרים ושחקני ליגת על.
יש שחקנים בגילו שמופיעים במעמדים מכריעים בגביעי אירופה השונים. באשדוד, האחרונה בטבלה, הוא בקושי שיחק. הכי קל להגיד שקהל היה צריך ללכת ללאומית ולבנות את עצמו קודם כל שם (לא טענה רעה או שגויה, אגב), אבל הכי מרגיז ששחקן ברמתו שאוהב לעבוד ולהשקיע ויכול לשחק – לא מקבל מספיק הזדמנויות בליגת העל, ולו רק כדי לטעות ולהשתפשף בזמן אמת.
פה הבעיה האמיתית. העובדה שמוותרים על שחקנים מהסוג הזה בנימוק שהם עדיין צעירים, שהם צריכים להתבשל, שילכו ללאומית – במקום להחליט כמדיניות של ליגה – לא של קבוצה כזו או אחרת - לדחוף אותם קדימה על חשבון שחקן זר.
יבואו המאמנים והעסקנים ויגידו: אבל בגרמניה . . . אבל בצרפת . . . אבל באיטליה . . .
נו, בסדר. אז בגרמניה, בצרפת ובאיטליה.
ושיהיו בריאים כולם.