אמיר מוכתרי הוא אחד התוצרים הבודדים ממכבי פ"ת, קבוצתו של נשיא הסיפרה, שהגיע אל ליגת העל, הפך לשחקן נבחרת ישראל והשאיר מאחוריו משהו למזכרת. מדובר, וזה ברור, באותה זריקה קשתית במיוחד שהושלכה לסל מגובה רב והיתה נוחתת – יא אולוהים ! – פנימה במקרים לא מעטים.

עם השנים הלך מוכתרי הגבוה במיוחד (משהו כמו 2.08 מ', נניח), והתרחק אל מחוץ לקשת. לא נהנה, ככל הנראה, ממגע עם סוסי יאור למיניהם או שורי בר כאלה ואחרים. מה רע להשליך ולהשחיל צ'אקות נאות וקשתיות מרחוק, אם אין בהן טיפת מגע והן עתירות נקודות – שלוש במקום שתיים מתחת לסל.

אבל בגדול, מוכתרי ידע איך לפתוח קריירה ואיך לסגור אותה. בעונה הראשונה שלו בליגה הבכירה הוא זכה בגביע המדינה עם גליל עליון. בשנייה, 1992/93, הוא כבר היה שותף לזכייה באליפות הנדירה והמפורסמת. ימיו הבאים שהקפיצו אותו לקדמת הבמה או אל צמרת הכדורסל הישראלי – תבחרו אתם את הקלישאה האהובה עליכם – הוא עשה בבני-הרצליה. שם, עם שועי עולם רבים סביבו, קיבל יותר דקות משחק מבעבר והפך לשחקן ליגה טוב שמקבל גם הזדמנויות בנבחרת, פה ושם.

היו ימים לא רעים גם בהפועל חיפה/נשר אצל מקסו אוסטואיץ', וגם לצד סטנלי שן זהב ברנדי במ.כ. חיפה אצל אפי בירנבוים. הוא משך עוד קצת בעירוני רמת גם, מתח גם לכיוון הפועל ירושלים ועשה איתה על הספסל את העונה בה זכתה בגביע יול"ב. אחרי כן כבר באמת לא נותר בשביל מה לשחק, אבל מוכתרי החליט להוקיר תודה לאגודה שגדל בה ועשה עונת פרידה במכבי פ"ת שעלתה אחרי עידן ועידנים ונצח ונצחים לליגה הראשונה והתאחדה עם גבעת שמואל, במין ניסיון שלא כל כך צלח.

אחר כך הוא פרש.

לא נשכח גם את עזיבתו את נבחרת ישראל ביום סגריר, או שמא היה זה יום שמשי דווקא. באיזשהו שלב מוכתרי החליט שמאמננו שחור השיער לשעבר, המכונה בימים כתיקונם מולי קצורין, אינו סופר אותו במיוחד ואינו מכבדו ומחשיבו כפי שראוי היה להיות, בעיניו. אז הוא אמר משהו, פלט קצת מיצי מררה החוצה, ובזאת תמה קריירת הנבחרת שלא היתה מרתקת או גדולה באופן יוצא דופן. אם כי, זאת יש לומר, את גבול 50 ההופעות הוא עבר.

איש נדל"ן המגלגל מזומנים רבים הוא מוכתרי נכון להיום, ועסקים משותפים לו עם עודד הכותש, כך אומרים האומרים. היה ברוך, נישא ורם כתמיד.