איכשהו, זוכרים לה יותר את הניפוי מנבחרת ישראל בגלל בעיות התנהגות מאשר את העובדה שהשתתפה בשתי אליפויות אירופה עם נבחרת ישראל ב-1991 וב-2003. לא פשוט להיכלל בסגל הנבחרת במרחק שנים כל כך גדול, אבל ארבל עשתה את זה.
בגיל 35 היא עדיין פעילה. מי שמחפש אותה עכשיו ימצא אותה באליצור-מכבי נתניה, עושה מה שצריך כדי להעלות את הקבוצה הזו ליגה, שנה אחרי שהלכה לפי אותו קו עם תל-כביר. ומי שסתם רוצה לקרוא חומר לא שגרתי באשר לכדורסל נשים בכלל ובטח כדורסל הנשים שלנו, מוזמן להרחיב את דעתו כאן.
אם נכנסתם, כבר ברור גם לכם שארבל התפרסמה בנטייה שלא להסתיר דברים ולא לעשות חשבונות מיותרים מדי, לפני שהיא אומרת מה שהיא רוצה לומר.
יש לה ודאי יריבים לא מעטים אבל לפחות אותו מספר של אנשים שמעריכים את היכולות שלה. אבחנה והערכה היא זו, ולא יותר. מה את קופצת, שרית? הערכה בלבד, כן?
היא חרשה את הארץ. מאליצור רמלה ואליצור חולון, דרך בני יהודה, גליל עליון, בנות השרון, מכבי רעננה, אליצור ראשל"צ, מכבי אשדוד, מתנ"ס תל-כביר ונתניה. ואולי יש גם עוד. אל תסתמכו על החומרים כאן לעבודה הבאה שלכם. בדברים מסוימים נפשנו עצלה מכדי להביא לכם נתונים של מאתיים אחוז דיוק.
ונבחרת ישראל, כמובן. למעלה מ-100 הופעות. ועימותים וסכסוכים עם מאמנים גם. טל נתן, למשל. גם אלי רבי פעם.
עזבו, פשוט לכו אחורה רגע ותלחצו על הלינק שם למעלה.
עדכון 2011: משנת 2008 היא פעילה במסגרת "ניידת כדורסל הנשים" של איגוד הכדורסל שתפקידה לעודד ילדות ונערות לשחק כדורסל. וזה נאה, לא נכחיש זאת. משמשת כמאמנת הפועל מעגן מיכאל. עלו ליגה הבנות שם, אבל בסופו של דבר הוחלט להמשיך ולשחק בלאומית. אין כסף, אין.
