האיש עבד בנבחרת הנערות, מילא גם את תפקיד מאמן נבחרת העתודה, שימש עוזר מאמן בנבחרת הבוגרת, היה בן בית באיגוד הכדורסל הרבה שנים.

עבר באליצור חולון, אליצור רמלה, מכבי רעננה, בני יהודה. שלא ניתן לו ערך? ודאי שניתן. נחשב בשעתו לאחד המאמנים המובילים בכדורסל הנשים בארץ. עכשיו קצת פחות, נו. יש שנים ויש שנים, ולא כולם שורדים לנצח באותו תפקיד. ייתכן שעוד יבואו ימים יפים בתחום, ייתכן שלא. לא נוכל להכחיש זאת.

אליהו אמנם לא הקים לו יורשת בתחום, אבל יורש דווקא כן. עדיין לא בתחום האימון, אבל בכדורסל-רבתי: אבי אליהו, רכז מהיר, סוג של שד משחת, שמסתובב בעיקר בליגה השנייה (רמלה, אשדוד, עפולה, יוקנעם/מגידו) אבל הבליח לעונה אחת בהפועל חולון והראה פה ושם יכולות נאוות כרפאל לפחות.

אליהו האב היה זה שהעלה את אליצור רמלה לראשונה לליגת העל, וזכה איתה באליפות הראשונה שלה ב-1997. לגבי המשפט האחרון, הריני להודות בהעתקה מגורמים זרים. אין לי מושג אם זה נכון או לא – ואם טעות היא זו יתקן אותי העם, במטותא. עושה רושם שהגעתי לנקודת האל-חזור: הודאה בשידור חי בפני האומה על סירובן של האצבעות להקליד עוד. ולפיכך נסיים.