שוטינג גארד בגובה 1.75, ילידת פברואר 1984, ובלונד נדיר למדי במגרשינו. הילה יזהר היא זו, לא נכחיש זאת, אף לא ננסה.

האתר המכובד 'ספסל' המתמצא עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ בכדורסל הנשים – ודאי יותר מאיתנו – מספר שיזהר נבחרה ב-2004 לתגלית העונה כאשר שיחקה בבני יהודה. היא קלעה 8.6 נקודות בממוצע בעונה ההיא. עונה אחת מאוחר יותר היא היתה שחקנית חמישייה וקלעה 8.2 נקודות ב-30 דקות בממוצע.

בתום שלוש עונות בבני יהודה (למה לא בנות יהודה כמו בנות השרון – לא ברור עד היום) היא עברה לרעננה/הרצליה ואחר כך למכבי רמת חן. משם קפצה לרמת השרון, שוב רמת חן, קצת תל כביר ואז זה קרה – אחרי שבני יהודה סירבו להיות בנות יהודה, יזהר הלכה לבנות השרון (5.1 נקודות ו-1.2 ריבאונדים ב-17 דקות במשחק בעונה הסדירה, ורק 3 נקודות ו-0.8 בממוצע בסדרת הפלייאוף נגד מכבי אשדוד).

היא סגרה מעגל. בלי טובות, יו נואו. כי ישנן בנות, ישנן בנות. אם לא ביהודה אז בשרון.

נרצה גם לציין, להזכיר ולשבח את יכולתה במשחק בו קלעה 19 נקודות כשחקנית נבחרת הקדטיות נגד סלובקיה באליפות אירופה בסוף התשעים. ישראל קיימה ארבעה משחקים ובשלושה מהם יזהר לא ירדה מהמגרש. היא הפליאה עם 9 חטיפות נגד אוקראינה ובסך הכל רשמה שורה סטטיסטית שכללה 9.3 נקודות ו-5.3 חטיפות, 3.8 איבודים ו-3.5 ריבאונדים. יגאל מוסינזון ז"ל, לו היה חי, היה ודאי כותב עליה: הכל בכל מכל כל.

היא הופיעה בהמשך גם בנבחרת הנערות ובנבחרת העתודה, אבל בשום שלב לא חרה על הדומיננטיות שלה במדי נבחרות ישראל. זה ממש לא חשוב, למען האמת, כי ברגע שיש לה ערך משלה ב'זה א-ב של כדורסלע' היא את שלה עשתה בכדורסל. נקודה.