סנטר שהיה סנטר, ולא מאלה שיכולים לשחק גם ארבע, קצת שלוש ולפעמים אפילו למסור אסיסט מעמדת הרכז. בימים של פליישר כדורסל היה עסק יותר פשוט, אולי גם יותר מעניין ובעיקר התגלגל בו הרבה יותר כסף לשחקנים ישראלים מובילים. אפשר לחלוק על יכולותיו, על רמתו, אבל האיש הוא אחד מאלה ששיחקו יותר מ-100 פעמים בנבחרת ישראל ושם גם הרבה כסף בתוך הכיסים.

צחקו עליו ולעגו לו לא מעט, במיוחד כשעמד לזרוק מקו העונשין משם שלח אייר-בולים נאים כרפאל, מפעם לפעם. מצד שני, היה עושה לפעמים מובים מכאניים להחריד באזור קו הרוחב, אבל כל כך מפתיעים ויעילים, שנשארת עם פה פעור.

איש מצחיק וחכם שלהנאתו בלע מלים, מה שהפך את סגנון הדיבור שלו לעמום משהו ולא קומוניקטיבי במיוחד. לימים, וזה כבר פחות מעניין, כינינו אותו פאליש, עם פא מודגשת. על שום מה ולמה? פעם היה בהפועל ת"א אחד, עזריאל קאליש. איכשהו, מפליישר נהיה פאליש. ואם לתמצת, כשאני נזכר בסיפור הזה ברור לי שהיינו די טמבלים באותה תקופה, לא נכחיש זאת.

עם מי היה מזוהה? שיחק בעשרות אלפי קבוצות, עושה רושם, ביניהן אלה ואלה וגם זו וגם ההיא, אבל אם צריך לשייך שחקן למועדון קופצים לראש שלושה: הפועל חולון בה שיחק בנוער ולקח אליפות, הפועל ת"א שם שאב דליי דולרים לכיסים והגיע לצמרת הכדורסל בארץ ולקרבות גמר פלייאוף נגד מכבי ת"א, ובני-הרצליה, איתה שיחק והצליח למשך יותר מעונה אחת.

אינו שייך יותר לברנז'ת הכדורסל בשום אופן, מסתבר. חבל. דווקא אהבנו את עופר פאליש.