אודה ולא אבוש, את המלה הזו גנבתי משאול איזנברג. אחד האנשים הכי, איך לומר. . . הכי . . . טוב, לא משנה.

פעם, באולם בחולון, בעודי משמש ככתב של הפועל ת"א, לקח אותי הצידה איזנברג ולחש סוד באוזני: "חבוב, לך אני יכול לומר, שכך וכך כך", ודפק איזה חמישית סקופ היסטרי על משהו שאינו מעניין איש. אחר כך, מסתבר, הוא הלך גם לכתב המתחרה והמתיק סוד גם באוזניו באותו נוסח ממש. כן, כולל החבוב.

חבוב יכול להופיע בכל הזדמנות, בכל משפט וביחס לכל אדם. לא ברור אם זה באמת כינוי אוהב ומחבב, או סתם דאווין של כאילו. נשמע קצת מתנשא ולא אמיתי, למען האמת. כמעט מזלזל לפעמים. אבל יש ויש.

תומר סלע, למשל, הוא חבוב אמיתי. ואיזנברג? נו, לא בטוח. ספק אם הייתי מעניק לו שטר ריחני ונעים למגע, למראה ולמישוש.