מאמן זה, גם אם יאמן שנים את מכבי קרית ים או הפועל באר יעקב תמיד יהיה ירושלמי. בתודעה, בזיכרון, בגישה, בהתייחסות. זה נראה כמו לפני מיליון שנה בערך, אבל גדי קידר היה מאמן הפועל ירושלים ב-1997, כשהקבוצה זכתה בפעם השנייה בגביע המדינה. בא ועשה בית ספר למכבי ת"א ביד אליהו. כן, קידר יושב ברשימה אחת עם רבי פנחס הגרשוני, שרון דרוקר ודן שמיר, כמאמנים שהובילו את הפועל ירושלים לזכייה בתארים.

איפה הם היום אנחנו יודעים. ואיפה הוא? הוווו, שאלה נאה כרפאל היא זו. עדיין בירושלים, אומרים, במחלקת הנוער. ירושלמי, נו. מקומי. פעם הוא מאמן במחלקת הנוער, פעם מנכ"ל שם, פעם מריץ שם קייטנות, פעם עובד עיריית ירושלים, פעם עוד היה עוזרו של יורם חרוש ופעם נקרא לדגל, שוב, להחליף מאמן שפישל ואיכזב כדי לנסות לחלץ את הקבוצה הבוגרת מקיבעונה. אם כי, יש לומר, עברו כבר כמה וכמה שנים מאז זה קרה בפעם האחרונה.

אז, מתישהו ב-2003, הוא כינה את השחקנים שלו 'טמבלים' בראיון טלוויזיוני אחרי הפסד חוץ למכבי ראשל"צ. לא ברור אם יש קשר או לא, אבל זו היתה העונה האחרונה בה זומן לאמן את הבוגרים של הקבוצה עם סמל האריה השואג באדום.

כך או אחרת, אחרת או כך, ובניגוד לתדמית, לא רק על ירושלים לבדה חיה משפחת קידר בזמנו. האיש אימן גם בהפועל אילת, במכבי רמת גן, בעמק יזרעאל, באשקלון, היה עוזרו של אריק שיבק בנבחרת הנשים, אימן את נבחרת הקדטיות, עבד גם בנבחרת הנוער כעוזר.

ואם יש קבוצה נוספת בעברו ששכחנו – סליחה ומחילה מראש. זה אינטרנט, הלו, ותמיד אפשר להוסיף ולגרוע אם יגיעו הערות ובקשות לתיקון. זה הרבה יותר קל עבור עצלנים כמותנו מאשר ממש לחפש באסמכתאות.

לעיתים תפציע דמותו באולפני הערוץ הראשון הממוקמים בעיר הבירה של ישראל, כאיזה פרשן במשחק כדורסל כלשהו. ירושלמי, נו, זה קרוב ונוח לכולם. יכול להיות שזה אפילו חוסך להפקה הוצאות לתשלום מונית לאורח. אבל למה להלעיז? קידר הוא אדם עם ראש על הכתפיים (בניגוד לאלה שראשם בישבנם, למשל), ונוטה לגישה פסיכולוגית-חינוכית משהו בהעברת מסריו ודבריו. נכבדו על כך.