לפנות בוקר הגיעה הבשורה. לא מה שחשבתם, פיליקס וירטין ממשיכים להיות שחקנים של מכבי ת"א ואד קוטה עדיין לא שוחרר. אם כי, צריך לומר, הפועל ירושלים שוקלת את זה. וזה יפה, בהתחשב בכך שכבר אמצע מרץ ותיכף העונה מסתיימת.

בקיצור, רוז'ה-שלנו פדרר הפסיד לראשונה אחרי 41 ניצחונות רצופים. זה קרה באינדיאן וולס בארצות ברית. וכוס אמ אמ אמק.

הפסדנו לגיז'רמו קאניאס הארגנטיני, שעושה קאמבק נהדר אחרי שישב בצד 15 חודשים בגלל שימוש בסמים או משהו. או, הנה התשובה: רק מסומם יכול לנצח את פדרר, כנראה. הוא עומד כבר על 11 ניצחונות מ-13 משחקים ובחודש שעבר זכה בטורניר בברזיל, השביעי שלו בקריירה.

בכך באו לסיומן כמה וכמה שאיפות בו-זמנית: קודם כל, כמובן, להאריך את רצף הניצחונות ולשבור את השיא של גיז'רמו וילאס שעומד על 46. שנית, לזכות בטורניר שמיני ברציפות ולהשוות בכך שיא עולמי קיים. שלישית, ולגבי זה אני לא בטוח שמדובר בשיא, בעצם, לזכות בפעם הרביעית ברציפות בטורניר אינדיאן וולס.

גם הפעם האחרונה בה הפסדנו היתה בעצם בארצות הברית עכשיו כשאני נזכר בזה, מול אנדי מאריי המלעון בן מלעון, וזה קרה בסינסינטי.

כמו ספורטאים אמיתיים, נלחץ את היד לקניאס המנוול. מגיע לו לזכות בלחיצת יד מלכותית. הוא השיג את זה בזכות.

"פיספסתי את הצ'אנסים שלי ושילמתי את המחיר בהמשך", אמר 'שלנו'. הוא שיחק מצוין ואני לא חושב ששיחקתי חלש, ככה שזה לגמרי בסדר. אני לא בעניין של לשבור שיאים כל הזמן. אני חושב קודם כל איך לעבור את הסיבוב הראשון וזה לא דבר שקל לבצע. לא הפסדתי בסיבוב הראשון של טורניר, אני חושב, בערך שנתיים. אז הנה, היום באה ההוכחה שכל משחק הוא קשה ואף ניצחון לא מושג מאליו".

קאניאס הוא השחקן ה-11 שניצח את פדרר מאז השתלט על המקום הראשון בפברואר 2004. הוא מצטרף לתומאס ברדיץ', אלברט קוסטה, רישאר גאסקה, טים הנמן, גוסטאבו קוורטן, דומיניק הרבאטי, אנדי מארי, רפאל נדאל (6 פעמים), מראט סאפין, דויד נלבנדיאן וכוס אמ אמ אמק.

ולא נותר אלא לסיים בשורת המופתיות של מי זה היה, נתן אלתרמן נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא:

הנה תמו יום קרב וערבו

המלא זעקת מנוסה

עת המלך נפל על חרבו

וגלבוע לבש תבוסה

וזהו, בערך. קצת קשה להתרגל להפסדים ומכאן ניבול הפה שלא לצורך. אבל זה בסדר, החל מהטורניר הבא נחזור להיות קלים כפרפר ועוקצים כדבורה.