אי-שם בתחילת אפריל 2011 זרק הקורא המכובד איתמר קרמר רעיון מצוין: "אני מציע בזאת לפתוח לינק המאדיר, מרומם, מקלס ומשבח את כל אותם יחידי הסגולה שהצליחו לחזור מפציעות קשות אלו ואחרות (וגיא גודס, הלא הוא ג"ג המקורי בראשם)", הוא כתב. "בסריקה ראשונה אני מצליח להיזכר בקטועי אצבעות, נטולי כליה, משוחזרי ברך-ירך-מרפק, בוגרי תאונות דרכים ואפילו פציעות מעשה ידי אויב, משוקמי מחלות ושאר אריות. אנא ממך נשיא יקר, ייסד את 'בית הלוחם' במהרה בימינו ותהי ברכה ביד רופאיו של פרקינס ויצטרף אל לינק מפואר זה".

חשבתי לעצמי: אם יש כאן כבר סוסוני יאור, חיל תותחנים, אגדות מהלכות, חביבים, אלילים, בעלי כינויים, מתי הכדורסל ומתי המוסיקה – למה שלא נתעד גם את הפצועים? ובכל זאת, קצת היססתי. עניין של בריזה, מוזה וקריזה.

תשעה ירחי לידה ועוד קצת עברו לפני שהחלטתי בסופו של דבר לאמץ את הרעיון המוצלח, ולצרף את "בית הלוחם" לכדורסלע-האתר.

אין חוקים מוגדרים ובעלי הפרופילונים שיעלו ויבואו כאן לאורך השנים אינם בהכרח כאלה שחזרו מפציעה קשה למגרש, אלא גם כאלה שנכנעו לה ונאלצו לפרוש.

ואיך תוגדר בדיוק פציעה קשה? לא תוגדר בדיוק, כאמור, ולא נעמוד עם סטופר מול פניו של איש בכל הקשור למשך התקופה בה הוגדר כפצוע. היעדרות ממושכת מאוד מהמגרשים (מינימום עונה שלמה, נניח, ואז חזרה לפעילות) בהחלט עומדת בתנאים העקרוניים.

לאט ובהדרגה נארגן כאן מפגש רב משתתפים של משוקמים לצד כנועים, שפציעות ספורט קשות היכו בהם
על הדרך לאורך הקריירה.