ששוווווווון – ושמחה! אחרי עוד הפגזה מוצלחת מתשעה מטר בקלות ובנינוחות.

ואם החטיא, נניח? אז ששוווווווון – איי איי איי, ואפשר אף להוסיף: מאמא מיה!

כך או אחרת, אחרת או כך, האיש שיכול היה להשתלב בחיל התותחנים לו היתה הקריירה שלו מתפתחת קצת אחרת, הולך בסופו של דבר, מבחינת דירקטוריון כדורסלע-האתר, לבית הלוחם. שהרי בשאלה הריונית הגורל מה היה יותר, תותחן או פצוע, נראה שהשנים האחרונות בקריירה שלו הכריעו: פצוע, עד כדי כך שנאלץ לפרוש כשהוא בן 33.

ששון נעצר אחרי 2036 נקודות בליגה הבכירה ושמונה נוספות היו גורמות לו לחלוף על פני עודד קטש, עוד שחקן שפרש בגלל פציעה ותמונתו, בה הוא נעזר בקביים, מתנוססת בעמוד הראשי של 'בית הלוחם'.

13 עונות היו לששון בליגה, הספק יפה מאוד למי שהתגלה בשלב מאוחר יחסית ולא היה חלק מנבחרות הקדטים, הנוער והעתודה.

זוכר הנשיא עד היום את ששוווווון – ושמחה! מגיע לאימון קיצי ביד אליהו עם מכבי ת"א אי-אז בימים ולשאלתו את הסובבים מיהו החדש נענה: "בחור צעיר מבני יהודה, יורם חרוש מכיר אותו מהנוער".

בתוך זמן קצר עבר הבחור מבני יהודה להפועל גליל עליון. הוא שיחק שם במשך חמש עונות, כשהוא מטפס בטור הנקודות עונה אחר עונה מ-0 ל-7 ל-58 ל-80 ול-312, לפני שעזב לשתי עונות בנהריה כשחקן חשוב ומרכזי.

עד לרוסיה הגיע חבוב זה ושיחק עונה אחת באוראל גרייט. זכור כי דווקא בתום אותה עונה, עת הגיע לשם מאמננו העתידי, שרון דרוקר, ונראה היה שייתכן שילוב בין מאמן ישראלי לשחקן ישראלי בקבוצה זרה, חזר ששון לארץ ובסופו של דבר חתם לשתי עונות במכבי ת"א. הוא השלים שם שנתיים, עבר להפועל ירושלים עונה אחת לפני תום החוזה והוסיף לרזומה שלוש עונות במלחה. באחרונה שלו שם החלה הנסיגה. התפוקה נפגמה, הפציעות הורגשו וכשעבר לבני השרון שיחק פחות ופחות.

עד שפרש.

מבין הישראלים, ששון לא היה הפורוורד-הגבוה-במיוחד-הראשון-עם-הקליעה-הטובה, שאהב לזרוק מבחוץ. קדם לו יואב ספר, עוד חבר בבית הלוחם.

כשהשניים היו בשיאם יכולנו רק לשפשף את העיניים ולא להאמין: שני פורוורדים ישראלים גבוהים, עם קליעה מצוינת לשלוש, קלי תנועה, חוצים את המגרש במהירות ועוצרים לצ'אקה נשגבת. נדמה היה לנו, אף כי מאיש מאיתנו לא היה אביב לביא גם אז, כי הכדורסל הישראלי הגיע לרמה אחרת. משהו שטרם נראה כאן.

אייייפה, נפצע הראשון ופרש, ואחריו במרחק כמה וכמה (וכמה!) שנים הלך גם השני. שישבו יחד בבית הלוחם, שהרי אין זה פיתרון רע כלל ועיקר איטורבה (בטח איטורבה. מה, קסיאס?).

קשריו המשפחתיים של ששוווון – ושמחה! הפכו גם הם לנושא שיחה מפעם לפעם: ריישית כל, כמובן, אחותו נשואה למאמן המכובד אלי רבי. שיינית, החבוב עצמו נישא למאי, בתו של אבנר קופל.

בפרישתו הוא העביר לתקשורת הודעה אישית משל היה אנתוני פארקר לפחות. מצד שני, זה יותר ממה שעשו ליאור ליובין, קורן אמישה או יואב ספר, נניח, כשהגיע הרגע שלהם לרדת מהבמה. ומה עם איזו מסיבת עיתונאים מהוללת ורוויית דמעות? לא אצלו, בכל אופן.

וכה הודיע: "לאחר תקופה ארוכה של מחשבות ולבטים, ועקב רצף פציעות בשנים האחרונות, החלטנו, משפחתי ואני, כי הגיע הזמן לפרוש מאהבת חיי: הכדורסל. "זהו יום עצוב עבורי, אך אינני נפרד מהכדורסל הישראלי אלא מתכוון להמשיך בנתינה ובחינוך הדור הבא של הכדורסלנים הצעירים. ברצוני להודות לכלל הגורמים והאנשים בכדורסל הישראלי. היה לי הכבוד להיות חלק מעולם זה במשך שנים רבות, במסגרת היותי שחקן במועדונים המובילים בארץ וכן במסגרת נבחרת ישראל.

"בתקופה זו, זכיתי להכיר אנשים מדהימים - שחקנים, מאמנים ובעלי תפקידים שלכל אחד ואחת מהם היה חלק בעיצובי כאדם וכשחקן כדורסל. מקווה אני להמשיך ולהיות בקרבתם של אותם אנשים במקום האהוב והמוכר שתמיד היה ויהיה לי כבית".

ששון יכול להיזכר כבעל צ'אקה מופתית ומרשימה בטווח הארוך שלה. הוא יכול להיזכר גם כסוג של פספוס במיוחד לאור העובדה שמקומו התיאורטי והעקרוני אמור להיות חיל התותחנים, וגם כיוון שלא התעלה בנבחרת ישראל; ויכול להיזכר גם כשחקן שעשה קריירה טובה בסופו של דבר.

כאן, בכדורסלע-האתר, נזכור אותו כאיש שלא אמר מלה, ברח מהעטים והמקרופונים, והיה שתקן לאורך כל הדרך. לרוע המזל, גם הקריירה שלו הסתיימה בנו, איך אומרים את זה, קול דממה דקה.