הוא גדל ביישוב הדתי חיספין שברמת הגולן. חבריו מספרים שבילדותו לא הצטיין בלימודים, אך נהג לפקוד את מועדון "בני עקיבא" בתדירות גבוהה. לא פלא, כאשר אביך הוא מנהל ישיבה תיכונית ואמך אחראית על החינוך בקיבוץ. צביקי וחייקה היו גאים מאד בבנם הבלונדיני והממושקף.

נתן הקטן, הקרוי על שם סבי-אביו שהיה מצאצאי הרבי מלוצק, החל לשחק בגיל מאוחר. היה זה כאשר קבוצת הכדורסל של הפועל גליל עליון בחרה דווקא את אולמה של אליצור חיספין כאתר מחנה האימונים שלה טרם עונת 1989.

במהלך האימונים הבחין אחד משחקני הקבוצה בילד הגבוה והגמלוני שהתנדב להחזיר כדורים לשחקנים. ילד שלא הצליח להכניס את החולצה למכנסיים, והתכופף בכל שלוש דקות על מנת להרים את הכיפה שנשרה מראשו.

הרכז השני של הקבוצה, עולה חדש מארצות הברית ואדם שראה דבר או שניים בכדורסל, הבחין שהילד נוהג למסור תמיד לנקודה הנכונה בזמן הנכון וקולט את כל הכדורים הניתזים מהסל עוד לפני שפגעו בריצפה. נדמה כאילו הילד בעל הכיפה השמוטה יודע מראש להיכן יעוף הכדור!

השחקן הוותיק ניסה לשכנע את המאמן לתת לילד (שבאותה השנה ממש עלה לתורה כבר מצווה) הזדמנות לשחק עם קבוצת הנוער, אך המאמן שהבחין בכיפה התלויה בעקמומיות ובשיערו המקליש של הילד, סנט במנהל שעדיף שהילד ילך לטאטא בתי כנסת ולא יסתובב לו בין הרגליים. השחקן הוותיק (שיותר מאוחר יזכה לכינוי מאמננו-העולה באחד מאתרי האינטרנט הנשגבים) ניגש אליו ולחש באוזנו: "לא נורא ילד, יום אחד אתה תהיה למלך ותגאל את העם היושב בציון!".

באותה השנה שמעה של קבוצת הילדים של אליצור חיספין כבר נודע למרחוק, כאשר נתן, על כל 179 הסנטימטרים שלו, נחשב לאחד הכישרונות העולים בקבוצת הגיל שלו - שנתון 1975.

בשנה לאחר מכן נסעו הוריו של נתן לשליחות חינוכית מטעם הסוכנות היהודית. אביו ניהל את בית הספר היהודי היחיד במישיגן ואימו עסקה בארגון פעילות חינוכית בקהילה. במהלך אחד האימונים במרכז הקהילתי (JCC) נתקל בו מאמן קבוצת הכדורסל של המכללה המקומית. והשאר היסטוריה.

נתן צמח לגובה 2.12 מ', ולאחר שנתיים במכללת לנסינג הקטנה עבר לאוניברסיטת סנטרל מישיגן שם הציג ממוצעים של 17 נקודות ו-11 ריבאונדים. זה לא הספיק בשביל להיבחר בדראפט.

לאחר ניסיון של שנה ב-CBA נתן החליט לחזור לאירופה. שנה בפואנלברדה שבספרד חלפה, ובקיץ לאחריה נחת בגולן אצל הוריו של נתן אותו שחקן ותיק מגליל עליון (שבינתיים מונה להיות עוזר מאמן מכבי תל אביב) שרתם את חייקה וצביקי הופמן לשכנע את בנם לחתום במכבי.

נייט האפמן היה הבורג המרכזי בקבוצה של גרשון ובלאט שבשנתה הראשונה 1999/00 הגיעה עד לגמר בסלוניקי.

הגמלוניות שלו, יחד עם ה"אקספלוסיבנס" המיוחד שלו בקרבת הסל, התנועה ללא כדור, היכולת להשתלט על כדור בתנועה, הפכו אותו לגבוה האימתני שהיה. הקבוצה שנבנתה אז, יחד עם אריאל מקדונלד, חברו הטוב, היתה אגדה של תנועה וחוכמת משחק.

המשחק השני בסדרת ההצלבה נגד פאף בולוניה, לאחר שזו ניצחה ביד אליהו, ייזכר לנצח בזכות ה-19 מ-19 של נתן החכם מהעונשין. פוצ'קה, וראנקוביץ', יאריץ' קרנישובאס וקרלטון מאיירס נשארו בבית ומכבי נסעה לחטוף מקטש ופנתינאייקוס על הראש.

בשנה השנייה, יחד עם הסייד-קיק החדש פארקר, מכבי כבר דרסה את הסופרוליג (שזה כמו יורוליג רק עם כוכבית), כשהאפמן מציב שורת נתונים מרשימה של
18 נקודות ו-9 ריבאונדים וקוטף את תואר ה-MVP.

לאחר שפיני גרשון פרש ובלאט קיבל את הקבוצה, האפמן כבר היה אמור להיות ב-NBA, אבל חזר למכבי בספטמבר 2001 לעונה שהסתיימה בהפסד לפאו בחצי גמר הפיינל פור בבולוניה.

האפמן עזב בסוף העונה (2002) לטורונטו, עם חוזה לשלוש שנים. לאחר שבעה משחקים בהם הצליח להעמיד 3.3 נקודות ו-3.3 ריבאונדים, כולל משחק של 10 נקודות, 9 ריבאונדים ושתי חסימות, האפמן נפצע בברך ומאז לא שב. טורונטו מיהרה להתנער מחוזהו בטענה כי לא דיווח על פציעה מוקדמת, אבל הוא זכה בבוררות וקיבל את כל שווי חוזהו.

ניסיון לחזור לשחק ב2004 בפזארו לא צלח, ומאז יושב לו נתנאל האפמן, עצוב ומיותר, על מרפסת ביתו בהרחבה בחיספין ומהרהר בקריירה מופלאה שבאה אל קיצה בגיל 29.

ואף מילה על ג'ניפר.

(נכתב על ידי איתמר קרמר בטרם הלך האפמן האליל לעולמו)