נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שלקורן אמישה שמורה זכות כלשהי להתעטף בתווית של אגדת כדורסל מקומית. לא בהכרח במובן המקובל של המלה, אולי דווקא אגדה ספורטיבית על נפילה, על דרך קצרה מדי, על קריירה שלא התממשה במלואה ובטח על פרישה בטרם עת. שהרי היה בן 26 בלבד בעת שקיפל את המפרש ושב מן הים.
בצעירותו ובכשירותו האיש היה אחד הגארדים הטובים בארץ, נתקשה להכחיש זאת. שחקן התקפה נהדר, מוסר מצוין, סקורר, שולט מצוין בכדור, איש שלשות ובעל טאץ' נהדר, אבל גם כזה שבקושי הזיז רגליים בהגנה. בנבחרת ישראל אמנם לא המריא ולא בלט, אבל בליגה הפליא לעשות עם מכבי חיפה במשך ארבע עונות בסוף השמונים ותחילת התשעים. שמו יצא למרחוק עוד קודם לכן (ממש לא ברור לי למה אני נגרר לסגנון הזה, אבל שיהיה) כמי שזכה באליפות העולם לבתי ספר עם אורט קרית ביאליק ולצד גיא גודס.
עונת 1991/92 היתה כנראה הטובה ביותר שלו, ואחריה הפך מבוקש מאוד בתל-אביב-הכרך. הפועל ת"א חיזרה אחריו נואשות באותו זמן, אבל דווקא מכבי ת"א היתה זו שצירפה אותו. אולי בגלל אותם ניסיונות של הפועל להתחזק, ואולי כי יעקב אדלר, מאמן מכבי באותו זמן, העדיף את אמישה על פני דורון שפר ולחץ להחתים אותו.
אכן כי כן, מספרים המספרים, אדלר חשב שלאמישה יש פוטנציאל ללכת רחוק יותר והעדיף אותו על פני שפר, שהמשיך לעונה נוספת בהפועל גליל עליון ובסופו של דבר גם הוביל אותה לאליפות. אדלר לא זכה לסיים את העונה, אמישה קרטע ולא התחבר ושפר הונף על כתפיים ונסע בתום אותה עונה לקונטיקט.
ובמכבי ת"א? בלאגן. כשהוא בן 21 בלבד אמישה נאלץ לקחת על עצמו את תפקיד הרכז הראשון בעקבות הפציעה של גודס, ואם היה פה ניסיון לשחזר את ימי הצמד מאותה נבחרת בית ספר – הוא לא עבד. קורן היה לחוץ, לא הזכיר את היכולת הגבוהה של ממכבי חיפה ובשלב מסוים אדלר ויתר עליו בחמישייה הראשונה והעביר את היונה ההנפלדית לעמדת הרכז. עד כדי כך, כן.
רלף קליין החביב באדם קרא לו משום מה אמישה קורן, כמו במסדר חיילים או מפי פקידת הבנק, כשהיא מתקשרת להודיע לך שהמינוס בחשבון עולה על גדותיו. ובכן, אמישה קורן זה נהנה מפינגר רול יוצא מהכלל והקשית כדורים מעל גדולי אומה ששיחקו כאן, בעת שחדר לסל. ידע לעבור שחקן, אמישה קורן, אבל נהג גם להפציץ לשלוש לא מעט.
באופיו היה משהו שקשה לפצח. לרבים הוא נראה מפונק, לאחרים הוא נראה שחצן, והיו גם כאלה שטעננו שהוא פשוט ביישן ותגובותיו ודבריו נראים לעיתים יהירים באופן שאינו מייצג את מי שהוא באמת.
כך או אחרת, אחרת או כך, אחרי אותה עונה שהסתיימה באובדן האליפות של מכבי ת"א וקיטעת הרצף של 23 זכיות, קורן עבר לבני הרצליה ושיחק שם עם אמיר כץ, רותם ארליך ושאר כהנה וכשמה שחקנים טובים (גם פול "פו הדב" תומפסון וג'ון הדסון נדמה לי, על אף שאינני) ונהנה מתקופה טובה שכללה זכייה בגביע המדינה. בחצי הגמר, אגב, ניצח את מכבי ת"א והציג מחצית שנייה פנטסטית. עם זאת, משהו בו הלך ודעך בהדרגה ככל שהעונות התקדמו. העלה קצת במשקל, נעשה מעט איטי וכבד. לא נכחיש זאת.
הוא סיים את הקריירה בתום שתי עונות נוספות עם מכבי רעננה ופרש. נעלם. בלי פרידה רשמית ככל הזכור לי, גם בלי נפנוף אחרון לשלום. אפילו לא טרח לומר "אז תודה" כמו שעשה היונה ההנפלדית המפואר מספר שנים לאחר מכן.
עשר עונות היו לו בליגה ו-1998 היתה השנה האחרונה בה שיחק בליגה. באיחור רב, רב מדי, נכבד את אמישה קורן בפרופילון ובמקום של כבוד בבית הלוחם של כדורסלע-האתר. אחת לשנה ירצד שמו בפינה השמאלית למעלה בזמן יום הולדתו.
