שמא נתחיל? הבה.

האיש נולד בארבעה בינואר 1989 בעיירה השלווה אליקיפה בפנסילבניה, השוכנת על גדות נהר אוהיו. זוהי עיירה שכוחת אל המונה 10,000 נפש, שעיקר גאוותה היא על העובדה שנולד שם אחד, פיט מאראביץ' הלוא הוא פיסטול-פיט. זהו לא הקשר היחיד של פופ לאקדחים, כפי שנלמד מיד.

הוריו היו מהסוג המוכר לשירותי הרווחה והוא גדל למעשה אצל דודתו, בעוד ההורים משרתים במתקנים פדרליים מהצד הלא נכון של הסורגים.

פופ החל לשחק כדורסל בתיכון, העריץ את וינס קארטר ובנה לעצמו שם כפרוספקט מבטיח למכללות, בזכות ממוצעים יפים של 10 נקודות ו-11 ריבאונדים בעונת הסניור.

מאמני המכללות וציידי השחקנים רדפו אחריו לא מעט והוא נחשב לאחד מעשרת הפאוור-פורוורדים המובילים של מחזור 2007. החיים נראו מבטיחים עבור הבחור הצעיר, עד שערב אחד במרץ 2007 הוא היה מעורב בתקרית ירי, במהלכה שבר את שיאו האישי וחטף חמישה כדורים - מעופרת, ובפיזור נאה - שניים בבטן, שניים ביד, ואחד במקום בו השמש לא זורחת לעולם.

למרות שמכללת פיטסבורג השכנה רדפה אחריו וכבר הושג סיכום עקרוני בין הצדדים, פופ הבין שטוב לא יכול לצמוח משירות קרוב לבית, הוא החליט לנדוד רחוק והתחיל את העונה הראשונה במכללות בניו-מקסיקו, שזה רחוק.

שנה ראשונה של 11 נקודות למשחק, יחד עם כמעט 7 ריבאונדים (אבל גם שלושה איבודים) הסתיימה באקורד אלים נוסף כשהוא החליט לבדוק את עמידות ראשו של אחד משחקני היריב. שנה אחת הספיקה לו בדרום החם והוא החליט לעבור לבמה גדולה יותר - ליגת הביג איסט. הוא מצא בית חם בסיטון הול.

בשל חוקי המכללות הוא ישב שנה מחוץ למגרש וחזר לעונה ענקית; הוביל את הביג איסט בריבאונדים עם 10.7 למשחק (מתוכם 4 בהתקפה) ותיבל עם 11.5 נקודות במשחק ושני אסיסטים.

ואז הוא מת.

כמעט. במהלך אימון שגרתי, פופ, 21 בכמעט מותו, עבר אירוע לב ופונה במצב של מוות קליני לבית החולים. הנהלת סיטון הול הזריזה מיהרה להנפיק הודעה לעיתונות עם הידיעה המצערת על מותו של פופ.

אלא שהידיעות על מותו היו מוקדמות מדי. הבחור התאושש במהרה ועמד לרשות הקבוצה לתחילת העונה. אחרי עונת נסיגה של 10 נקודות ו-8 ריבאונדים, הגיעה עונתו האחרונה בקולג' עם ממוצעים של 15 נקודות ו-10.

למרות דיבורים על בחירה בסיבוב השני בדראפט ולמרות שקיבל פרסום בהיקף של בר רפאלי (כפולת עמודים בספורט אילוסטרייטד), פופ לא נבחר בדראפט ולא גויס לאף קבוצה גם במהלך מחנות הקיץ, ולכן מצא עצמו מתהלך בסתיו 2012 ברחובות הרצליה-העיר, כאשר בתוכו טמונים זיכרונות מתוקים, הבטחה לעתיד מזהיר ושני כדורי עופרת שנשארו למזכרת.