אם כבר אני מגיע לרמות של מלכת יופי וכאלה, זו אולי הזדמנות טובה להתפרק עד הסוף וללכת על גדולי האחוריים הזכורים ביותר בכל הזמנים בכדורסל האירופי והישראלי בעיקר, כי ב-NBA יש והיו יותר מדי.

גדולי אחוריים, רבותי. גדולי תחת, נו. אנשים שהסמל המסחרי שלהם הוא גוף כבד מאוד, גפיים כבדות, גדולות, הכל מגושם ומודגש ובמיוחד הישבן. כאלה שרצים על המגרש והתנועה של התחת הגדול שלהם תופסת את עיקר תשומת הלב.

ושתבינו, אין כאן שום אות לגנאי או משהו. להיפך, אנחנו, כאן בדירקטוריון, אוהבים מאוד את גדולי התחת. תחת גדול, קצת כמו שפם לחביב סיפרה, הוא כלי כמעט הכרחי כדי להיות סנטר נהדר ומצוין ואטרקטיבי עד מאוד בכלל.

אחד התחתים הגדולים ביותר שאני זוכר שייך כמובן ללבאן מרסר, החביב עד מאוד. אצלו זה בלט עוד יותר מהרגיל בגלל הרגל הקצרה שלו, שלא נדע, והתנועה המגושמת והעקומה באופן כללי. קבלו כאן צילום נדיר במיוחד, ותראו את רוני בוסאני, למשל, כמה הוא קטן ליד מרסר שדווקא בצילום הזה, פייייי קיבינימט, לא ממש רואים לו את התחת, אבל אפשר בהחלט לדמיין. והלו חיימון, הנה אתה מציץ שם מאחורי אנדרה ספנסר. ואוי, תראו את מבט הזוועה של וילי סימס שם למטה. הוא יודע שעוד שנייה יתכן שחייו יסתיימו ומרסר ינחת עליו. מילא מרסר, אבל התחת של מרסר שם. וזו, כידוע, עיקר הבעיה. צילום ענק, אגב.

תחת אדיר מימדים היה גם לאאודי נוריס מברצלונה. גם הפרצוף שלו היה גדול במיוחד ובכלל היה לו גוף מאסיבי מאוד. מי שהביט באאודי נוריס ראה בעיקר שרירים. וגם התחת הוא שריר, לא ככה? שריר-שריר. הוא פילס לו מקום בצבע בעזרת התחת, דחף את כולם וסילק אותם מהנקודה אליה רצה להגיע. כן, אדיר מימדים היה אאודי נוריס. לו רק יכולנו לראות אותו מנהל עוד מאבק ישבנים אחד עם לבאן מרסר היינו מאוד מאוד נהנים. חבל שזה לא אפשרי.

נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שמריו אוסטין עונה על הקריטריון. ישבן כמו שלו אין בכל הליגה, עד כמה שאני עוקב. הכל בו יותר יפה בזכות התחת. התנועה, הירידה להגנה, אפילו הג'אמפ-שוט בזריקה לשלוש נעזר בניתור קליל ביותר. מה חשבתם, אתם יודעים מה זה להרים גוף כל כך גדול, שמתהדר בחתיכת תחת, לעלייה לקליעה ועוד מטווח כל כך רחוק?

ובעוד מריו אוסטין הופך לאט לאט לאחד השחקנים היותר חביבים עלינו בליגה, אם כי יש לו מאבק קשה מאוד על ליבנו כדי לזכות בתואר 'חביב נולד', צריך להודות שהתחת הגדול והמרשים ביותר שיצא לי לראות, עם כל הכבוד, לא שייך לו.

רבותיי, שיחק פעם בפו-אורטז סנטר רחב בשם רג'י סמית'. הוא אפילו היה בהיכל פעם אחת במשחק נגד מכבי באוקטובר 1995, בעונה ההיא עם טום צ'יימברס. זה היה המשחק בו נפצע גיא גודס באופן קשה בפעם השנייה בקריירה שלו, וצ'ימברס עצמו היה פצוע. משחק ביתי ראשון באותה עונה, אם אני זוכר נכון, שהסתיים בניצחון אחרי הארכה.

רגע, תנו לבדוק.

כן, הפרטים נכונים. זה נגמר 88-91 למכבי ת"א ורג'י סמית' קלע אז 7 נקודות ולקח 11 ריבאונדים ב-33 דקות. הוא היה שחקן שחי אך ורק בתוך הצבע וסיים את עונה עם 71% לשתיים. בגומלין, אגב, הוא תפר את מכבי עם 16 ו-8 ריבאונדים בניצחון הגדול של הצרפתים על מכבי בינואר 1996, 66-90. משחק שבעקבותיו הלך הביתה רלף קליין ובא צביקה שרף. רמז למה שהולך לקרות מחרתיים באותו אולם? אולי, מי יודע. מהמשחק ההוא נשאר רק הרכז פרדריק פוטו, שקלע 15 נקודות. כל השאר נעלמו מזמן ודריק שארפ עוד לא הגיע, תארו לכם כמה זמן עבר מאז.

טוב, הוא לא קשור לענייני התחת, אז נעזוב אותו.

ואם לחזור לעניין המדובר, אז אני חושב שסמית' נפצע באיזשהו שלב, כי הוא בסך הכל בן 36 וחצי וכבר שנים שלא שמעתי ממנו. כנראה שנפצע ופרש או משהו. וזה היה בלתי יאומן. סוס אדיר מימדים כזה לא נראה פה מזמן זמן. ולא רק לרוחב, גם לגובה, אחרת זה ממש לא נחשב להגיד על שחקנים כמו דמיטרי היל השמנמוך שיש להם תחת גדול. אני לא מדבר פה על שחקנים של 1.98, 1.99.

אפילו מרסר, שכבר פרש ולא שיחק באותה עונה, נראה לי קצת כחוש אם אני מעמיד אותו ליד סמית' בדימיון.

זה מה שאני זוכר כרגע, בשליפה, ומבלי הקפדה יתרה, אבל בטוח שישנם עוד. אם יש לכם כמה שמות, זרקו לי למייל הנשיאותי. אשתמש בהם בגירסה הקרובה של מהדורת שאלות – תשובות שתעלה מתישהו בקרוב.