אין לי סיבה מיוחדת להניח כאן את יוריתמיקס, שום קשר לכדורסל, שום אירוע מיוחד שעבר עלי, שום נסיעה בוולבו המשפחתית שהביאה לי את ההשראה. ממש כלום, חוץ מזה שאני כבר יום וחצי מזמזם את השיר הזה לעצמי, שיצא לפני 25 שנים בטח.

אלה היו הימים שאנני לנוקס עדיין לא ממתש התרככה. היא היתה לנוקס המפחידה משהו, עם תספורת הקוצים והפנים הלבנות-לבנות ואף לא חיוך אחד. לנוקס שיכולת להבין כל מלה שלה, שההגייה אצלה היתה ערך לא פחות חשוב מכל דבר אחר. אנני לנוקס היתה הרבה יותר מחצי הצמד יוריתמיקס (עם דייב סטיוארט). היא היתה אמן מסתורי שמושך אליו גם הזבובים הכי נידחים מתוך רצון לדעת עוד. מיהי ומהי. וגם מבחינה ג'נדרית לא היית בטוח מהי. אישה? לך תדע. זה לא ממש נראה ככה.

אחורה בשנים, היה לי פוסטר ענק על הקיר שקניתי בבית התקליט בתל-אביב. מקום שהגיעו אליו מכל הארץ בימים ההם, כדי לגלות את הסינגלים והתקליטים הכי חדשים ואת הפוסטרים והסיכות המיוחדות וכל אביזר כלשהו שהיה קשור למוזיקה הלועזית, כמו שקראה לו אז שוש עטרי ברשת ג'. ומה לא היה לי על הקירות, אל תשאלו.

סופט-סל עם מארק אלמונד, יאזו, אולטראווקס, הליגה האנושית, דוראן דוראן, לימאל מקאג'אגוגו. תחילת שנות השמונים, נער בן 14-15. לא בנות ולא בטיח. כדורסל ומוזיקה. זהו. בנות בא יותר מאוחר.

כשאני שומע את Love is a stranger אני ממש מרגיש כאילו הזמן לא ממש עבר. הוא נשמע לי בסדר גמור גם היום אחרי כל כך הרבה שנים, ואני לוקח איתי הרבה לפני כל מיני חארטות עכשוויות או כאלה שנולדו בשנות התשעים. אנני מלכה? לא נכחיש זאת, היא עדיין עובדת היום ומקליטה אלבום חדש שאמור לצאת ממש בכל רגע. אולי כבר יצא ואני לא מעודכן.

אני רק יודע שהיא זכתה בכל פרס אפשרי כמעט על היכולת שלה, שהיא סקוטית, שהיא עשתה קריירה מפוארת וגדולה מאוד גם כחלק מהצמד וגם לבד, ושהיא בת 52 היום, יא אולוהים, ושנדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שטרם אירחתי אותה כאן. וזה אומר, שבכל זאת כנראה שהיא לא השיגה הכל בקריירה שלה, אם בכדורסלע היא עוד לא היתה.

ובטח שמעתם שהיא היתה נשואה לישראלי (אורי פרכטמן), במשך 12 שנים, בין 1988 ל-2000, ושיש לה שתי בנות: לולה וטלי. ואללה, טלי לנוקס. איך זה שאף אחד עוד לא הגיע אליה ודפק עליה כתבת מגזין של 5 עמודים למוסף של יום ששי? אתמהה נואשות וממושכות ולא אבין זאת.

יאללה, יוריתמיקס, תשירו לנו קצת כאן.