להבדיל מהרבה שירים קודמים כאן, לא יצא לי לשמוע את השיר הזה ברדיו ולהחליט מיד שהנה, נמצא הקטע הבא ל'שיר אחד ביום' בכדורסלע. להבדיל מהם, את השיר הזה אני מת לשמוע כבר כמה שבועות רצופים, ופשוט לא פוגש אותו. ואל תספרו לי על המוצא הפשוט של לקחת דיסק ולהקשיב, או למצוא לינק ראוי באינטרנט. אין גדולה כתורה ואין ראויה יותר משמיעה מזדמנת, מפתיעה. פשוט לקבל את זה בבומבה לא צפויה לפרצוף.

אז אני ממשיך לחכות, עד שעורכי המוסיקה יחליטו שהם משחילים ככה, באמצע היום, את קורין אלאל עם "כשזה עמוק" שלה מ-1997. האלבום ההוא, שנושא אותו שם בדיוק, הביא איזשהו סאונד אחר שאלאל לא הרבתה להשתמש בו, אם בכלל, עד לאותו זמן. אולי בגלל הרכב נגנים אחר, שכלל את ערן צור, אלי אברמוב וענבל פרלמוטר ז"ל.

אז אני עדיין ממתין, אם כי ברור לגמרי שבסוף אשבר באיזשהו שלב. ולא איכפת לי שזה יבוא בגירסה החיה והמשותפת של קורין עם אביתר בנאי. שיר ענק, אחד הטובים של אלאל, מהיוצרות המועדפות עלי בכל הזמנים. איזו הגדרה בומבסטית, הא? תגידו שלא למדתי לכתוב עם הזמן כמו מבקר מוסיקלי מדופלם ומנופח.

כשזה עמוק עוצר כל העולם
ואת קוטפת כוכבים
כשזה עמוק
את מרגישה שלתמונה
נוספו המון צבעים

מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה
כשזה עמוק את יודעת
מה שנשאר בסוף זאת רק השתיקה
כשהוא רחוק את לבד.

כשזה עמוק
הרוח כמו נושאת אותך למקומות זרים
כשזה עמוק
שלגים של כעס בתוכך בין רגע נמסים -

מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה

כשזה עמוק את יודעת

מה שנשאר בסוף זו רק השתיקה

כשהוא רחוק את לבד.

וזיכרון אשר דוהה בתוך הלב
כואב
ובפנים שוב שלג יורד.

אם מדברים על זיכרון אשר דוהה בתוך הלב, זכרה של פרלמוטר, מייסדת להקת המכשפות בזמנו ("קסם על ים כנרת", "עד העונג הבא"), עדיין יושב חזק בתוכי. היא נהרגה בגיל 26 בתאונת דרכים. לא הכרנו, אבל יצא לי לראות אותה במשך שלוש שנים, כמעט כל שבוע, מדוושת על אופניים במתחם שנקין ובאזור שדרות רוטשילד בתל-אביב. לא דיברתי איתה, אבל היא נראתה לי כל כך מוכשרת ולו רק ממבט, שלא לדבר על האזנה לכל הקטעים בה היתה מעורבת ובטח ל"כשזה עמוק", שאותו כתבה יחד עם אלאל.

אפילו קצת הערצתי מרחוק, אודה במבוכה. אף פעם לא שאלתי מה שלומה, אבל כשהשיר הזה מתנגן אני משוכנע שהיא נחה בשלום. יודעת שהשאירה אחריה דברים טובים.