לא יודע עליהם הרבה, רק את זה: בכל פעם שיוצא לי לשמוע את הביצוע הזה לשיר של טוקסידו מון אני רושם לעצמי לברר מי הזמרת/להקה ששרה את הקטע הזה. וככה עוברות השנים ופעם בכמה חודשים אני נופל על איזה עורך מוזיקלי אנין טעם, שמשמיע את הגירסה המתוקה להפליא הזו ועובר הלאה.

אחד הבונוסים הגדולים של פינת 'שיר אחד ביום', ואני חושב שכבר כתבתי את זה, הוא ההכרח, או לפחות התחושה הזו של הכרח, לא לוותר וללכת עד הסוף בתחקירון, כדי להביא לידיעתי בעיקר, ואחר כך גם לידיעתכם, מי מה ומו.

אז הנה, הפעם האחרונה היתה בשבת ב-18.30 בערך, כשאני נוסע כרגיל במרצדס החדישה שלי, ופתאום שוב השמיעו את זה. הפעם בדקתי כמו שצריך. קוראים להם Nouvelle Vague

ואם אני מבין נכון, יש להם ברזומה כל מיני גרסאות כיסוי לשירים שהיו להיטים גדולים לא פחות

מה-In a matter of speaking של טוקסידו מון.

להיטים גדולים של יאזו, למשל, ושל דפש מוד, בלונדי, ניו אורדר, אקו והבאנימן, ג'וי דיוויז'ן וכל מיני אחרים. הקול הילדותי והענוג עושה לי את זה ברוב המקרים. מת על סולניות חרישיות כאלה, ומסתוריות-כאילו, אם כי אני מבין אנשים שאומרים שהסגנון והקול האלה ממצים את עצמו אחרי כמה האזנות, ושמדובר במוסיקת מעליות. בגדול, ועכשיו, אחרי ששמעתי, אני לא מת על הכיסוי שלהם לרוב הקטעים (ולמען האמת לא הקדשתי מספיק זמן או סבלנות לעניין, ואולי אני טועה).

חוץ מהקטע הזה שהוא חרישי להפליא ומצליח לנגוע, למרות שהוא שונה לחלוטין מהאווירה המאוד ייחודית, עתידנית כמעט,
שמשדרת הגירסה המקורית מלפני 30 שנה.

תקשיבו לכיסוי

וכאן טוקסידו מון בקלאסיקה שלהם