תראו איזו הבדל, לא יאומן. בשבוע שעבר עמדתם כאן כולכם על 2 מ-40 בחידת בעל המאה של וויסי ווינטרס. השבוע, בחידה שעלתה רק אתמול לפני הצהריים, המאזן שלכם הוא 21 מ-26. במלים אחרות: חמישה מכם יוצאים פראיירים. ועוד יותר במלים אחרות: יפה לכם והרבה כבוד על הידע.

מעניין ממה זה נובע. הרי וויסי ווינטרס שיחק בישראל איזו חצי עונה, והאיש שמופיע כרגע בחידה בכלל לא עבר בקבוצה ישראלית. כנראה שההבדל מגיע, בין השאר, בזכות ההתקדמות התקשורתית והחשיפה. את וויסי ווינטרס הראו בטלוויזיה אולי פעם-פעמיים בכל העונה ההיא, 1993/94. את הבחור החדש הראו אולי כמה וכמה פעמים, והוא גם בא להתארח כאן יותר מפעם אחת, וכנראה שגם שמעתם עליו וראיתם צילומים שלו באינטרנט. כשווינטרס הופיע בארץ עוד לא היה אינטרנט.

מה עוד?

ברכות למולי קצורין על הזכייה בגביע הצ'כי. האיש אימן בליגה שלנו בפעם האחרונה לפני עשר שנים, ותכל'ס אין לו למה לחזור. מכבי ת"א לא יתנו לו את הג'וב וכנראה שגם לא ירושלים, בטח כל עוד דן שמיר מצליח. מצא לו נישה ראויה, בסופו של יום. ליגה צדדית אמנם, אבל הוא מופיע עם נימבורק ביורוקאפ, מוביל את הליגה ונהנה מהחיים בלי לחץ. אהה, בעצם יש לו ילדים כאן. אז אם ככה, זה לא שווה. לא, לא שווה. אלא אם כן כשאתה באמצע שנות החמישים והילדים שלך כבר גדולים-גדולים, אתה כבר מתרגל לחיות בלעדיהם לתקופות ארוכות. לא יודע, קשה לי לומר. עוד לא הגעתי לאמצע החמישים. ותראו אותו, את מולי. נראה שזוף, לא? נראה לי שממש בסדר לו שם.

מה עוד?

שלוש בשורות התקבלו לאחרונה במנהלת הליגה. הסכם שידורים חדש לשלוש שנים עם ערוץ הספורט; החלת החוק הרוסי גם על העונה הבאה ופיינל פור לשנתיים נוספות. כל ההחלטות הן, בסופו של דבר, צפויות למדי. ערוץ הספורט הולך עם הכדורסל הרבה שנים ומרגיש שזה הבייבי שלו. הפיינל פור הוא לא שיטה שאני אוהב או חושב שהיא נכונה וראויה לקביעת אליפות, אבל בליגה שבה האלופה היא אותה קבוצה במשך עשרות שנים למעט חריגות פה ושם, צריך לתת פור לקבוצות האחרות (מה גם שהמשחקים מתקיימים באולם הביתי שלה). והחוק הרוסי? לא אוהב, כי הוא מאולץ ולא טבעי, אבל זה מה יש. אם אי אפשר לסמוך על המאמן הישראלי שישתף שחקנים צעירים ומוכשרים מיוזמתו, אולי אין ברירה אלא להכריח אותו ולכפות עליו את זה.

הלאה, מה עוד?

רומא, כותב הבוקר נאה כרפאל בעיתון של המדינה, לא ממהרת לשום מקום ולא מעניין אותה המשחק ביום חמישי נגד מכבי ת"א, האחרון במסגרת הטופ 16 ביורוליג. מכבי הציעה לאיטלקים להקדים את בואם כדי להימנע מבלאגנים בשדה התעופה במקרה של שביתה במשק, אבל רומא ענתה שאין שום סיבה בעולם שהיא תקדים להגיע כשמדובר במשחק שלא קובע שום דבר לשתי הקבוצות, ושמצידה שהמשחק הזה לא יתקיים בכלל.

ואני יושב וחושב כמה עצוב ואיך נעשה המשחק שלנו מהשכונה לממוסחר ומקצועני עד זרא. כן קובע, לא קובע, מה זה משנה? יצאנו פעם לשחק כדורסל בשכונה בגלל שזה קבע או לא קבע? יצאנו לשחק, ליהנות, לרוץ, להוציא אנרגיה, לפנטז, לקלוע סלים, להוריד ריבאונד, להילחם ולדחוף זה את זה. מה זה משנה אם קובע או לא. תבואו לשחק כמו שהייתם פעם, בשכונה. תבואו בכיף. היום הכל מאורגן, מטופל טיפ-טופ ברמות המקצועניות, אבל מה עם קצת נשמה? ונוסטלגיה? ונפשות של ילדים? שום-כלום. מת.

ויש עוד.

תשמעו, אני מודה שוב ושוב, כמעט בכל הזדמנות, שאני לא מספיק עוקב או שולט בליגת הנשים כאן. בטח לא ברמות של אירופה, ישראל או NBA. אבל זה לא מונע ממני לשחרר כאן הצהרת אהבהבים. רבותי, התאהבתי בשחקנית. לא שזה לא קרה לי בעבר, אבל התאהבתי.

אולי יש טובות ממנה, אבל זו השחקנית שלי ומעכשיו עד לסוף העונה אני מתכוון לעקוב אחר מעלליה השונים ולכם לא תהיה כנראה ברירה אלא להשתתף בקריאת החוויות, אלא אם תעברו קורס מזורז לדילוג על פני פיסקאות שיש בהן מוקש.

קוראים לה תמרה מור והיא משחקת ברמת חן. היא בת 26 ועכשיו אני פתאום שם לב שתאריך הלידה שלה זהה בדיוק לשלי. בחיי שלא ידעתי קודם. נפשות תאומות שהופרדו מבלי שידעו על כך? לא נכחיש זאת, אם כי גם לא נאשר. היא 1.80, סוג של גארדית/פורוורדית עד כמה שהספקתי לעקוב, ואתמול בתקציר ראיתי אותה גם דופקת גג זועם על איזו שחקנית של רמלה ומעיפה מבט של 'נאט אין מיי האוס'.

אני אוהב את הסגנון המגוון שלה ואת חוכמת המשחק. שחקנית נהדרת. 16.1 נקודות, 7.4 ריבאונדים, 2.6 אסיסטים ו-2.4 חטיפות הם המספרים שלה. ואני חושב, אמממ, כחכח, שהיא גם נראית טוב יחסית ובאופן כללי, כן? לא דוגמנית וכאלה, אבל אתם יודעים. כך או אחרת, אחרת או כך, תעצרו אותי כאן לפני שאני גולש לעוד אחד מהטקסטים הנמרחים האלה.

ובכל מקרה, קבלי חיזוקים וגם את קריאת הקרב והעידוד הנרגשת, שלא הופיעה כאן מזה זמן ושרק בודדים ויחידי סגולה זוכים לה:

היידה תמרה, היידה, היידה, היידה!