ראיתי אתמול את המשחק בין דינמו מוסקבה לבנטון טרוויזו ויש הרבה מאוד מה לספר עליו. ראשית, משחק מותח להפליא. שנית, ככה זה כשמגיעים למצב של משחק אחד שקובע עלייה ולא טוחנים משחקים חסרי חשיבות כמו הערב, בין מכבי ת"א לרומא, ולכן היורוליג צריך לחשוב על שיטה אחרת שתביא לכמה שיותר משחקים מכריעים עוד הרבה לפני שמגיעים לשמינית הגמר.

שלישית, אדוניס פוטסיס הוא שחקן-שחקן. אני יודע שכולם, כולנו בעצם, נוהגים להצמיד לו תוויות של שחקן רך ונקניק, אבל הוא השתפר מאוד מאז התקופה ההיא עם ריאל מדריד ומהעונה הלא מוצלחת שלו בממפיס (הלך ל-NBA צעיר מדי, חבל). היום הוא 4 עם קליעה מבחוץ, עם נוכחות בצבע, עם יכולת ריבאונד מרשימה והתחושה שלי היא, שהוא עוד לא הראה את הכל.

רביעית, פפאדופולוס. השדרים האמריקאים לא אמרו אפילו פעם את שמו המלא, וקראו לו ביג פאפא, שזה כינוי חביב, אבל נשמע כאילו הם מקריאים לנו את הענק והגנו בשידור חי. אתם לא יודעים להגיד פפאדופולוס? אל תשדרו כדורסל, בחייכם. נורא קשה לי עם הקטע הזה של שדרים אמריקאים שמשדרים כדורסל אירופי. צורם ברמות, אבל עוד כמה כאלה ואני אתרגל. עדיף זה מכלום.

חמישית, סביר מאוד להניח שהלחץ במשחק כזה השפיע מאוד, אבל עד כדי כך שדינמו תעשה 3 מ-20 לשלוש בבית? אין אף קלע שלוש אמין שאפשר לסמוך עליו בקבוצה הזו?

שישית, פנתינאייקוס תאכל את הרוסים האלה ברבע הגמר, חבל על הזמן שלהם. הכדורסל שלהם מבאס, לא מעניין ולא יפה.

שביעית, טרוויזו-שלנו מאוד לקויה וחסרה מתחת לסל. ספנסר נלסון ומרקוס גורי לא יכולים לעשות הרבה מול פפאדופולוס, שמושך אליו אנשים ומשאיר את פוטסיס בעמדה 4 די פנוי להגיע מבחוץ לריבאונד התקפה. יכול להיות שעם אראזם לורבק והגובה שלו היה לנו קצת יותר קל, אפילו שגם הוא לא שחקן פנים אמיתי, אבל אין לנו אותו. הבן זונה הלך לרומא ובגללו הורידו לנו 12 נקודות בליגה.

(שמינית). מה שאומר, אגב, שקבוצה חכמה ובעלת ממון שרוצה לקחת את מאמננו, דייויד בלאט, צריכה לעשות את זה עכשיו. ממש עכשיו. עונש כזה גמר למעשה את העונה לטרוויזו. היא לא תשחק בפלייאוף האיטלקי, היא לא תשחק ביורוליג בעונה הבאה. בלאט גמר שם סופית. הוא יצטרך להחזיק את החבר'ה על משמעת קבוצתית עד סוף העונה כדי לסיים אותה יפה, וזהו. הימור שלי: אם גרשון לא עושה את ההצלבה, בשנה הבאה הוא באולימפיאקוס. או במכבי ת"א.

תשיעית, ראיתי פושטק שחבל על הזמן. טקוואן דין מדינמו מוסקבה הוא הפרחח הכי גדול שראיתי ברמות האלה מזה זמן (או לפחות מאז משחקי תחילת העונה של ויל ביינום). מיאל ביינום, הוא משתולל ומאבד אבל גם קולע. הטקוואנדו הזה לקח שלשה אחרי שלשה והחטיא, כשאיבקוביץ' לא מוריד אותו מהמגרש וביג פאפא עומד בפנים מתחנן לכדור. טקוואנדו גמר עם 0 מ-8 לשלוש ו-3 מ-7 לשתיים, והוא הגיע לקבוצה לא מזמן במקום טראוויס האנסן. כמה שהאנסן חסר להם, יא אולוהים.

עשירית, ציפיתי מניקוס זיסיס לקחת על עצמו קצת יותר ממה שעשה. לא מבין למה מורדנטה יותר משפיע ודומיננטי ממנו. זה לא אמור להיות ככה.

אחת עשרה, בלאט הוא קוסם הגנתי. איך הכניס את בראיינט סמית', שלא שיחק כל המשחק, כדי לנסות ולהוציא את הכדור מהידיים של דינמו במהלך הגנתי ומבלי לעשות עבירה. סמית' ועוד אחד תפסו את אדי גיל בפינה וגרמו לו להעביר חמש שניות מבלי שהצליח למסור. כדור עובר. הישג אדיר, מי היה מאמין. ואז, בפיגור נקודה, תשע שניות לסוף, איבדנו את הכדור עם ניסיון של זיסיס (נדמה לי שזה היה הוא, על אף שאינני אביב לביא) להכניס פנימה לאנג'לו ג'ילי, שהיה מצוין התקפית במשחק הזה. הלך הכדור לאיבוד, הלך גם המקום ברבע גמר היורוליג.

שתיים עשרה, אני חושש מאוד מהתפרקות. טרוויזו-שלנו עומדת כרגע בפני משבר גדול מאוד בעקבות עונש הפחתת 12 הנקודות. לחזור ממשחק של עלייה להצלבה ביורוליג למאמצים להימנע מירידה זה מה שנאחל אולי רק לאויבינו, בטח לא לנו. יש עוד 11 משחקי ליגה להעביר. איזה דיכאון.