תארו לכם את זה ככה: 1977, מכבי ת"א נגד צסק"א בוירטון. נאום הציונות של רלף קליין (חבל שאף אחד לא תמלל את זה אף פעם, או הקליט או רשם, זה יכול היה לשמש הצהרת בלפור של הכדורסל שלנו, בחיי).

בקיצור, עומד שם רלף וסונט בחניכיו: מיקי, אתה, אל תרים יד רק אחרי שאתה קולע צעד וחצי. תרים ידיים גם בהגנה, תשמור למען השם. ואם לא למענו, למעננו. מוטי, אתה תמסור רק למוטי, אבל בהגנה תרים ידיים ותשים אותן באוויר. אולי הן יגיעו לפרצוף של קובלנקו. אולי. לנסות זה לא יזיק. אולסי, אני רוצה שכל הזמן תרים ידיים, בייבי, כל הזמן ידיים למעלה. אני רוצה הגנה.

עברו 30 שנים. רלף לא יהיה במוסקבה ביום חמישי, וגם אם היה לא היה לו כוח או אנרגיות לומר את אותם דברים כמו אז. והספחת, ציונות הוא הרי לא יודע. דבר אחד לא השתנה מהותית בין מכבי ת"א של אז למכבי של היום. אז, כמו היום, חצי קבוצה היא זרה ודוברת אנגלית.

אז הנה רעיון שיכול לעזור למכבי, ולחסוך גם לקליין המון אנרגיות. קבלו תקליט שרוט בדמות שני להיטים, ובאמצעותם הנחיות לשחקני מכבי ת"א איך לשמור בהגנה נגד הרוסים. זה חוזרו על עצמו בערך 500 פעמים, ואין סכנה ממשית שהחבר'ה של ספחת לא יבינו או לא יקלטו. תירוצים לא יתקבלו.

הנה הם שני מטמטמי השכל. הראשון שייך לאוטאוואן, פיור דיסקו מה שנקרא, מהשנים שבהן דיסקו היה דיסקו. שיר שיש עליו בטח 25 שנים בשקט. השני של דאנזל, חדש יותר, וזו כבר מוסיקה אחרת. אם אתם במכונית לבד על כביש חיפה תל-אביב, זה יכול להיות הקטע בשבילכם.

זה הראשון.

זה השני.

ורלף ביקש ממני לחזור ולהדגיש:
לא יתקבלו שום תירוצים בהגנה.