הדיווחים על עמרי כספי שמשחק בנייק הופס סאמיט הגיעו לכאן במהירות שבה מגיעים לכאן דברים. כלומר, צ'יק-צ'ק. רחוק מאוד מהימים בהם עיתונאים העבירו את הכתבות שלהם בטלפרינטרים ומסניפי דואר בחו"ל. עולם אחר.

אני יודע שכולנו רוצים להמליך עלינו מלך. זה משהו שטבוע עמוק בהווייתה של העיתונות כנראה, ולא רק כאן. בכל מקום. ובמיוחד בתקשורת הספורט. מעלים מלכים ומורידים אותם, ממנים אלילים ודוקרים בהם, מפטמים פרות קדושות ומחסלים גם אותן. ראיתם? שרדתי בלי המלה שוחטים. מלה שנואה במיוחד, זאת לדעת.

הסיפור של עמרי כספי בהופס סאמיט מזכיר לי בעצם שהוא לא הישראלי הראשון שם. עשר שנים לאחור שיחק עמית בן דוד באותה נבחרת ממש של שחקנים צעירים מוכשרים מכל העולם, שמקיימים משחק ראווה נגד מיטב האמריקאים בני גילם בחסות נייק (או נייקי, עד היום אני לא יודע איך אומרים את זה).

ואני רוצה לשאול את עצמי ואתכם, מה נהיה מבן דוד ומה הסיפור שלו?

זאת אומרת, העובדה שהוא שיחק אז במשחק ההוא ונמנה עם הנבחרת ההיא, לא אמרה בהכרח שהוא יהפוך להיות כוכב אירופי כמו נוביצקי, סקולה או פוטסיס, ששיחקו שם יחד איתו, אבל תכל'ס, אם להיות מציאותיים, הוא לא הפך לכוכב אפילו בליגת העל.

וזה מוזר.

כי לא צריך ללכת יותר מדי לאחור כדי לזכור משחקים נפלאים של בן דוד בעירוני נהריה. כאלה שבהם הוא קולע, סוחף את הקבוצה שלו, חוטף, עולה לג'אמפ-שוטים עם ניתור גבוה במיוחד מחצי מרחק ושם את הכדור בפנים. ובקיצור, עולה ומשנה משחקים, סוגר פיגורים או פותח הפרשים עבור הקבוצה שלו, משל היה אחיו הקטן של פפאלוקאס מהספסל.

הלכתי למקורות לראות הכלו המים. ולא, המספרים הם אותם מספרים, פחות או יותר, כל הזמן: העונה, עם החוק הרוסי מאחוריו ובלי רכז ישראלי נוסף לצדו כמו בימי אבי סוכר, הוא משחק 28 דקות, קולע 8.6 נקודות ועושה גם 2.8 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים ורק 1.1 איבודים. אחוזי הקליעה טובים לשתיים, די חלשים לשלוש, נאים כרפאל מהעונשין. ובקיצור, עוד עונה עמית-בן-דוידית טיפוסית שתכל'ס לא הולכת כנראה לשום מקום מיוחד והילד לא מאוד רחוק מלהיות בן 30.

ונשאלת השאלה, האם כל האוצוקוליצ'ים האלה שפקדו את נהריה לאורך השנים בזמן שעמית משחק שם, טובים יותר ממנו? האם הם באים כי עמית לא מצליח להתרומם ולהוכיח את עצמו לאורך זמן (כי זכורים באמת גם משחקים שבהם הוא עושה שטויות והקבוצה תקועה מבלי יכולת לעשות סל)? האם הוא טוב מהם ונעשה לו עוול, כשאף פעם לא לגמרי בנו עליו כעל רכז ראשון ללא עוררין שיוביל את הקבוצה באש ובמים ובימות חורף קרים מאוד כשהגעתון מלא מים? ואולי זהו מקסימום היכולת של בן דוד, אקס נער נבחרת העולם בהופס סאמיט, וכבר לא נראה ממנו דברים גדולים מאלה?

אתמהה עד מאוד באשר לעלם חמודות זה. אתמהה נואשות אפילו, ולא אבין זאת.