נראו לאחרונה
 
 
מדריך הכדורסל השלם לעונת 1998/99    מדריך הכדורסל השלם לעונת 1998/99
לפרטים נוספים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
   
  
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אל תדליקו להם נר
בוגר התת-מדור שאלות-תשובות, עומר בלכר, מקבל כאן הזדמנות לומר לכם כמה דברים אשר על לבו, ולא רק כאלה שמנוסחים אלא גם כמה שמתנגנים לא רע בכלל.
12/4/2007    
 

אני רוצה להתייחס לביקורת שהופנתה כלפי התנהלות הנהלת מכבי ת"א בתקופת טרום פתיחת העונה ובמהלך העונה. הביקורת היתה מאוד מוגזמת, ולפעמים היתה לי הרגשה כאילו פועלו של שמעון מזרחי במשך 37 שנים נמחק בעונה אחת לא מוצלחת.


נכון שהובאו שחקנים בינוניים, ויש הרגשה שההנהלה היתה אדישה, אבל אני מבין אותם ומצדיק אותם. זאת לא עונה פיננסית, ותקציב של 15 מיליון דולר הוא לא תקציב של עונה פיננסית, אבל אחרי 3 עונות שבמהלכן מכבי היתה בטופ של אירופה, היתה צריכה לבוא רגיעה גם אם היא מאולצת. באף מקום לא כתוב שההנהלה צריכה להביא תמיד את השחקנים הכי טובים, וצריכה להגיב על כל רכישה של קבוצה כזו או אחרת. גם האוהדים היו צריכים את הרגיעה הזו, הרי אי אפשר להבטיח לאוהדים כדורסל וירטואוזי בכל עונה. זאת עונת מעבר, וככה צריכים להתייחס אליה.


יכול להיות שאחרי עונות מוצלחות הרגישו כל העיתונאים והפרשנים גיבורים גדולים על הנהלת מכבי ת"א, וביקרו כל החלטה לא טובה כאילו זו ההנהלה הכושלת בעולם. הכי הצחיק אותי יואב בורוביץ', עיתונאי 'הארץ' שמסקר את מכבי ת"א. בתחילת העונה טען בורוביץ' שבלאט העדיף להישאר בבנטון טרוויזו כי הוא רוצה בעתיד לאמן בעתיד ב-NBA והתנהלות בנטון מזכירה קבוצת NBA יותר מאשר התנהלות מכבי ת"א. אחרי פרשת השחקן ה-19, אפשר רק לגחך מהטיעון הזה. הרי שמעון מזרחי בחיים לא היה טועה כך.



איך מודדים תפקוד מוצלח של הנהלה או של יו"ר? המדד מבחינתי הוא לא בעונות מוצלחות, המדד הוא דווקא בעונות לא מוצלחות. כל קבוצה גדולה באשר היא עוברת עונות גרועות, והמבחן הגדול של כל הנהלה הוא איך מתאוששים מעונה גרועה, כי אחרי עונה טובה הדברים הרעים לא צפים כלפי מעלה (גם אם הם קיימים), ואחרי עונה קטסטרופלית כן.


אם אחרי עונה לא מוצלחת הקבוצה לא מתפרקת, משכורות עדיין מגיעות בזמן, שחקנים לא רוצים לעזוב ושחקנים מבחוץ רוצים לבוא ולשחק שם, סימן שההנהלה עושה את תפקידה כראוי. שמעון מזרחי אחראי לכך שמכבי ת"א נשארה שם גדול אחרי שנות התשעים הנוראיות, אבל הדוגמא הטובה ביותר שלי היא דני קליין. ברוב העונות האחרונות הפועל ירושלים היתה קבוצה בינונית, ובחלק מהן היא סיימה במקומות 5-6 (כולל בעונת היול"ב קאפ), ועדיין שמרה על עצמה בתודעה כקבוצה מספר 2 בארץ, ועל התקציב השני בגודלו.


עושה רושם שכל עוד דני קליין ינהל את ירושלים, הקבוצה תמשיך להיות יציבה ולא תלך בדרכן של הפועל ת"א, הפועל ר"ג, הפועל אילת, הפועל חיפה, אליצור נתניה ועוד כל מיני אימפריות שהתפרקו. הזכיות בגביע המדינה וביול"ב קאפ הן רק בונוס להתנהלות טובה (ומי יודע, אולי ירושלים ייקחו גם אליפות בארץ). יש לי המון ביקורת כלפי קליין (פרשת הדרכון הצ'כי, עזיבת המגרש במשחק מול מכבי ת"א המלחה, הטענה שטפירו כבר חתום במכבי ועוד כל מיני דברים), אבל המצב המצוין של י-ם הוא אך ורק בזכותו. לסיכום, כדי לבחון באמת את התנהלות ההנהלה של מכבי, תבדקו איך היא מתפקדת בסוף העונה.





היחס למאמנים זרים בארץ הוא מזעזע. תמכתי בהבאתו של נבן ספאחיה, והוא מאוד אכזב אותי עד כה (למכבי אין שיטת משחק ברורה), אבל הביקורת כלפיו היא ארסית ומוגזמת. אם מאמן ישראלי היה מאמן את מכבי, הביקורת לא היתה ארסית כמו הביקורת כלפי ספאחיה. בכלל, מאמנים זרים בארץ לא שרדו יותר מעונה וחצי. במכבי : פרד דווילי פוטר במהלך העונה, כנ"ל טד אוונס, רודי ד'אמיקו הביא 4 תארים בעונה, אבל הועזב (טענה אחת אומרת שמכבי התחייבה לרלף עוד עונה קודם שהוא ייצא לשנת שבתון ואז יחזור למכבי, ועל פי טענה נוספת ד'אמיקו לא נשאר בגלל הכדורסל המשעמם שלו).



וינקו ילובאץ הגיע לאותם הישגים כמו צבי שרף עונה לפני כן, ועדיין לא נתנו לו עוד צ'אנס, וכנראה גם ספאחיה לא יישאר לעוד עונה. עוד מאמנים: מקסו אוסטואיץ' הוביל את חיפה/נשר להישגים יפים על אף סגל לא מרשים, עזב לאולימפיאקוס, חזר לר"ג ופוטר באמצע העונה. פארוק קולאנוביץ' פוטר אחרי עונה וחצי בהפועל ירושלים, רגע לפני הפיכתה לאימפריה של ממש. מרווין קסלר הוביל את הפועל חולון לעונה נהדרת ב-87/88, אבל בעונה לאחר מכן פוטר במהלך העונה, והוחלף על-ידי איבן דאנקן. והיו עוד כמה שלא קיבלו כאן צ'אנס אמיתי.


לנבחרת ישראל מעולם לא היה מאמן זר, ובתקופת חילופי המאמנים האחרונה האפשרות הזו בכלל לא עלתה. בקיצור, קשה לנו לקבל ידע מגורם חיצוני וחבל, המאמנים שלנו טובים אבל יש טובים יותר, ויש מקום לשלב פה מאמנים זרים, אפילו בתור מאמני נבחרות צעירות.


שים לב שאחרי שושלת זרים מוצלחת במכבי, הגיעו זרים כושלים. אחרי השושלת של ארל וויליאמס, ג'ים בוטרייט וג'ק צימרמן (בוטרייט וצימרמן לא שיחקו מעולם ביחד, אבל אני אתייחס אליהם כסוג של שושלת), הגיעו ג'ואל קרמר ופרנק בריקובסקי, כאשר בריקובסקי המשיך ממכבי ל-NBA. אחרי לי ג'ונסון, קן בארלו וקווין מגי, הגיעו אד הורטון ודונלד רויאל, כשרויאל שיחק אחר-כך באורלנדו. אחרי האפמן מקדונלד ופארקר הגיעו הנה גורי, לואיס ובנו אודריך שדי אכזבו. אודריך כרגע משחק ב-NBA. עכשיו, אחרי סולומון, פארקר, באסטון ושאראס מכבי קיבלה את יירטין, פליקס, ביופורד, יסאייטיס וביינום. תמיד אחרי תור זהב מוצלח של זרים ישנה נפילה בעונה שלאחר מכן. מהזרים הנוכחיים, אני מהמר שביינום יהיה זה שישחק ב-NBA.



הזכרת בכדורסלע כבר פעמיים את "לראות אותה היום" של תיסלם. לתיסלם היה עוד ביצוע לשיר מתוך הופעה חיה, אורי פיינמן חידש אותו, ליאור נרקיס נתן לו ביצוע מזרחי והזכרת כבר את הביצוע הלא מוצלח של ארקדי דוכין. אין כמו הביצוע המקורי, והנה לינק.


והנה עוד שיר מאותה תקופה, וגם הוא ישראלי. מוקדש לכל אלו שהספידו את מכבי, שאולי תודח הערב, אבל לא בצורה משפילה כמו שאפילו אני פחדתי שיהיה. בכלל, הייתי כל כך בטוח שמכבי תפסיד ובענק בשבוע שעבר
שהודעתי לחבר שלי שאני מזמין אותו לארוחה במסעדה אם מכבי מנצחת, ואני שמח מאוד שהפסדתי. בקיצור להספיד אף פעם את מכבי. הנה הלינק ל"אל תדליקו לי נר".

 
 
שוטה הנבואה
 
 
היינו ילדים וזה היה מזמן, אני ודינו וטוני הקטן.
 
 
מי השלושה בצילום? ...
 
 
פעמיים אלוף אירופה עם מכבי ת"א, מדליסט כסף עם הנבחרת. ...
 
 
 
 
 
 
 
Powered By Art-Up