אחח, אחח, אחח, איזה שיר נפלא שמעלה כל כך הרבה זכרונות וימים יפים. תסלחו לי שאני קצת נוטף ונוסטלגי מדי. בכל זאת, אתמול נעשיתי פתאום בן 39 שזה ממש המון. אבל ממש. אבל עם שירים נעימים ומלודיים כאלה אני מוכן להיות גם, נניח, בן 41 מתוך ידיעה שגם אז שחר הרמלין עדיין יהיה יותר מבוגר ממני. חצי נחמה.

השיר הזה של להקת 'אמריקה', אחד המפורסמים שלהם אם לא הכי-הכי (ויש להם כמה קטעים שמכרו בטח מיליונים של עותקים), מכוון למכבי ת"א, כמובן, הערב במוסקבה. יעשו את זה או לא? יצליחו או לא? יחטפו את זה בשלוש הפרש כואב ואכזרי, או ב-17 משכנע ואכזרי לא פחות, שיבהיר שאין פה ספק מי טובה יותר.

ואולי בכל זאת יעשו איזה קסם וילך להם איכשהו? ירחף הביינום ולא יחליק אפילו פעם אחת; יצלוף היסאיטיס בכל שלשותיו, בין אם הן מהאמצע ובין אם מהפינות; יבוא המלאך גבריאל אל וויצ'יץ' ויצמיח לו ריאה זמנית כדי שיוכל לעמוד בגבורה מול הגבוהים של מסינה למשך 40 דקות.

וזה לא הכל. בורשטיין לא יתלונן שהרמה האגרסיבית מחייבת אותו לצאת החוצה ולנוח; נואל פיליקס יקבל שלוש דקות ויקלע בהן 9 נקודות, השד יודע איך (או אולי המלאך גבריאל); וגוראן ירטין יקלע סל ניצחון מתשעה מטר בשנייה האחרונה בסיבוב על שני אנשים, משל היה אנתוני פארקר לפחות.

שלא לדבר על ליאור אליהו, כן?

קחו את You can do magic יופי של חתיכת מוזיקה ישנה וטובה, אמריקאית כזו, כשרה ונאיבית, שאולי תעשה את ההבדל הערב לטובת חניכיו של איש הספחת, שעד כאן מנצנצת לו הקרחת. מהתרגשות, יש להניח. מהתרגשות. כי היה וינצח את מסינה בשנית תוך שבוע, מה שלא עשו קודמיו, אני רוצה לראות את שמעל'ה מעז שלא להשאיר אותו לעונה נוספת.