התייחסתי לזה כבר באחד האייטמים היום, אבל הנה עוד פעם אחת, כי מדובר באמת ברגעים יפים ונאים כרפאל שבאים עלינו, אני מקווה.

זה לא רק הערב הפנוי שנפתח כאן מדי יום חמישי, זה גם לומר שלום לקידומים ולפולו-אפים, יא אולוהים. ולחשוב על אלפי המלים שנחסכו מהאצבעות ומהעיניים הדואבות ומהגב השבור, בזכות העובדה שמכבי ת"א לא עלתה לפיינל פור העונה.

כמו שאתם מבינים, אני מצטרף בכיף למקהלה ההולכת ומתגברת, וגם הולכת ותופחת, של אנשים שטוענים שזה לגמרי בסדר שמכבי ת"א לא תעלה לפיינל פור אחת לכמה שנים. מתאים לגמרי, באמת. לבי אתכם, חברים.

ואם אפשר להשאיר את הספחת לעוד עונה, כדי שגם בעונה הבאה לא יעלו, זה עוד יותר בסדר. ככה הרעב להישגים רק יילך ויגבר, ואז אולי יגיע לכאן מאמן תותח ותהיה עונה טובה שאפשר יהיה להתענג עליה. כם האצבעות, העיניים והגב יהיו בסדר לגמרי, אחרי תקופת מנוחה ורגיעה בחודשים אפריל-מאי 2007 ו-2008.

בקיצור, אני מקווה שאני הולך ליהנות מהשקט.

ממש כמו דפש מוד ו-Enjoy the silence