אין כל כוונה או סכנה שנתחבר לספורט 5 LIVE בקרוב, גם אם כל משחקי הפלייאוף ב-NBA ישודרו שם.

עם זאת, נמשיך לחטט פה ושם בלוחות המשדרים כדי לאתר שידורים שיועברו בערוץ הספורט הרגיל או בחמש פלוס, ואז בהחלט יוכל איתי סלע הפלאי להתרווח בהנאה ולשבת עם אבא שלו לראות משחקים בכל שעה שהיא (בעיקר כשלא צריך לקום למחרת וללכת לבית הספר). איזה מזל שהחובה הזו כבר לא חלה עלי ואפשר להסתכן בטרטור השעון הביולוגי, ולראות סתם ככה משחק בסתם יום רביעי בארבע לפנות בוקר.

בינתיים, אנחנו מתכוננים נפשית. לאורך כל העונה הסדירה של ה-NBA אני די שם פס על הליגה, זה נכון, בערך כמו על ליגת הנשים אליה אני מצטרף תמיד בגמר הפלייאוף. עניין של סדרי עדיפויות. אני, תנו לי את סיינה נגד ביילה וקאחה סן פרננדו נגד ג'ירונה ואני מאושר, רק שלא משדרים את כל המשחקים האלה משום מה, ואני לא מאלה שיטרחו לקנות צלחת ולתקוע אותה על הגג. יש גבול, זאת לדעת.

תגידו, מכל הסיפור הזה של הערוצים החדשים, יש סיכוי לראות באחד מהם את סיינה נגד ביילה וכאלה, או שמדובר רק בענייני מרמורק נגד הפועל כפר סבתא?

ובינתיים, כדי להתכונן פלייאוף שמגיע, שממש נמצא בדרכו לכאן, שתיכף הוא פה, למה שלא נלך על פול מקארתני ועל מודי בלוז, בשני שירי פריוויו:

אחד, כשמו כן הוא ממש-ממש, Coming up של פול מקארתני.

והשני 'לילות משי לבן', כמו שתורגם כאן, בארץ, שיר ענק של המודי בלוז, מסוף שנות השישים או תחילת השבעים.

הלינקים קצת תקועים כרגע, ימח שמם, אני מקווה שזה יסתדר. ואם לא, העיקר הכוונה.

ואם עוד לא אמרתי, אז היידה-נוביצקי לאליפות.