הבה נגילה, בריטני ספירס ומנדלוביץ'

שוב בארץ, בתל-אביב, אנחנו מתקשרים מדי מספר דקות לאמיר מנדלוביץ', שליח מעריב ליוון, כדי לדעת מה קורה, בהיעדר כל דרך סבירה אחרת. כיום כל דקה מיותרת של שיחות סלולאריות מהארץ לחו"ל ולהיפך, ואפילו הן שיחות עבודה, מקרבות את ראשך לגרדום. אז עוד לא שמעו על חיסכון וצמצומים.

"כמה כמה, מה קורה," טלפון ראשון למנדלוביץ', לימים מרום.

"13-12 להפועל, באק כבר עם 9 נקודות."

התלהבות אדירה במערכת. יא אללה, הפנתר הולך לעוד ערב כזה.

"הלו, הלו, כמה-כמה?"

"34-25 לפאוק, סאביץ' מצוין. עוד שלוש דקות למחצית."

יא אללה, הלך המשחק. הלך, שוב פישלו הנקניקים האלה.

"הלו, מה קורה, תן תוצאת מחצית," טלפון שלישי.

"רק 5 ליוונים, 36-31. טפירו ומיקי צמצמו."

הם חוזרים, הנבלות. יאללה, עוד פוש קטן ויש גביע אירופה.

"דבר, מנדלוביץ'. למה הוא לא עונה? הלו?"

"תחילת המחצית השנייה, גלעד כץ מתח מפשעה ויורד מהמגרש. רופאים יווניים לוקחים אותו לחדר ההלבשה," נשמע קול השליח בקושי רב מתוך הרעש המחריש באלכסנדריו.

"נו, מה קורה, מה קורה", טלפון חמישי למנדלוביץ'.

"אמצע מחצית שנייה," הוא צועק, "הפועל מובילים 65-64, אבל ארדיטי יצא בחמש עבירות ואחריו גם ברקוביץ'. אתם לא מאמינים מה הולך פה."

היום יש הכל. שידורים חיים באינטרנט, ערוצי טלוויזיה כמו חול ולכל אדם שני סלולאריים משוכללים עם מנגינות של הבה נגילה ובריטני ספירס. אז היה לנו רק את מנדלוביץ'. "66-75 לפאוק עוד דקה ושתי שניות. אוי ואבוי, שידלצקי החטיא פעמיים עונשין! חמישית לג'ונסון בהתקפה. הלך המשחק," הוא צעק.

"שידלצקי? מה הוא עושה על המגרש," כמעט השתוללנו במערכת.

"כולם יצאו בחמש עבירות," השתנק השליח. "קורפאס קולע שתיים מהעונשין. הנה, הם עושים עוד עבירה על שידלצקי. הוא הולך לקו. הראשונה . . . בחוץ! השנייה גם! איזה אפס, אפס מארבע מהקו. זהו, קורפאס ובודוריס סגרו עניין. נגמר. 16 הפרש. פאוק רצה 1-18, אלוהים. איזה לוזרים הפועל, לא ייאמן."

הלם במערכת. רצנו לסגור עיתון ומאוחר יותר מסר שליחנו המיוחד פרטים נוספים. הפועל תל-אביב סיימה את המשחק עם שידלצקי, טפירו בן ה19-, פליישר, טרי וצח יאיר. טפירו הלא-מנוסה היה מוביל הכדור היחיד במגרש והחזיק איכשהו את הראש מעל המים, אבל נכנע לעייפות וללחץ של היוונים בשתי הדקות האחרונות. פאוק שיחקה בסיום לא הזרים, עם חמישה גארדים, הרכב צעיר ומלהיט יציעים. חסרונו של פרלביץ', כפי שהעלה החשש המוקדם, סייע ליוונים יותר משהזיק.

בדיעבד התברר שלפציעה של כץ היתה משמעות קריטית. דקה מפתיחת המחצית הוא התקדם עם הכדור, עבר את האמצע, או קו מחצית המגרש כפי שמקפיד לומר דני דבורין, ביצע סבסוב ושמע לפתע 'פק'. מתיחה במפשעה. האיש נמרח על המשטח, הובל החוצה ונשכב ליד קו החוץ. לאחר שהתאושש קלות והחל לפסוע לכיוון הספסל של הפועל תל-אביב ספג יריקה בפרצוף, מטבע בראש ועוד מטר יריקות. ברוך הבא לסלוניקי.

עד לפציעתו שיחקה הפועל התקפות ארוכות, סחטה את שעון 30 השניות ושמה דגש על הגנה. מאותו רגע שנפצע והלאה החלו יציאות סיטוניות של שחקנים בחמש עבירות ולא פחות גרוע מזה, המשחק הפך לבלאגן אחד גדול, ראן אנד גאן ששירת מצוין את מטרותיה של פאוק.

ואלה שמות: ג'ונסון 18, ואגנר 16, טפירו 14, ברקוביץ' 8, טרי 6, ארדיטי ופליישר 2 כל אחד. ושידלצקי? אחחח, שידלצקי. ליוונים: גלקטרוס 14, קורפאס 13, סאביץ' 12. 35-24 לפאוק בריבאונד, 32-22 לחובת הפועל תל-אביב בעבירות. אשר יגור האיזנברג, הוא שבא לו ובדרך כל-כך כואבת.

"תחושה אדירה של החמצה, אי-אפשר לתאר את מה שאני מרגיש," התפייט שרף הדואב, "נשארנו בשתי הדקות האחרונות בלי גארדים ולא היה לי אף אחד על הספסל. הפסדנו לקבוצה טובה מאיתנו, אבל היום היתה הזדמנות יוצאת דופן לנצח ולעשות היסטוריה. ברגע שמילטון ובאק יצאו בחמש עבירות הלכו לנו האופציות המעטות שעוד נותרו לנו ומאיר שיחק לבד, כמעט בלי עזרה, בדקה המכריעה." אחר כך הוסיף, שאם כץ היה עומד לרשותו, הפועל היתה מנצחת. "צביקה הכין אותי ואת הקבוצה מצוין," אמר טפירו, אבל שתי דקות גרועות קלקלו את מה שיכולה היתה להיות חגיגה מושלמת."

למחרת התקיימה הגרלת גביע אירופה לאלופות. פאוק שובצה בבית אחד עם מכבי תל-אביב. עם קצת מזל והרבה שידלצקי, יכול היה לצאת לפועל דרבי תל-אביבי בגביע אירופה לראשונה אי-פעם. הפועל ניצחה ב-12, הפסידה ב-16 בגומלין וצירפה עוד שורה, רביעית ברציפות נכון לאותו רגע, למאזן הניסיונות הכושלים של כל מי שהיא לא מכבי תל-אביב.

"דווקא הרגשתי את הכדור יושב טוב ביד"

סוף 2004, עשר שנים אחרי. רואי שידלצקי הוא איש מכירות, נשוי ואב לשני בנים. סיגריה אחר סיגריה, הוא זוכר כמעט כל פרט מאז. משחק חייו, אם ירצה ואם לא. משחק שאחריו באה עונה קשה ומפותלת ובעקבותיה, כך התגלגלו הדברים, פרש מכדורסל ולא שיחק עוד. גם היום כשהוא מבליח באוסישקין מפעם לפעם זורקים לו אוהדים: "הכל בגללך". תוך שתי שניות ושלוש עשיריות השנייה, החטיא שידלצקי ארבע זריקות עונשין לדיראון עולם.

"כולם מתחילים את הסיפור ממני ומהחטאות העונשין, אבל תכל'ס זה התחיל עוד קודם," הוא מנמק. "קורפאס לקח שלשה לא טובה שהפכה לאייר-בול. לא להאמין, אבל הוא רץ אחרי הכדור של עצמו והשתלט עליו. ואגנר טעה ולא הצליח לסגור אותו ומפה לשם קורפאס קלע סל ועוד הצליח לסחוט עבירה מואגנר ולקלוע זריקת עונשין. ההפרש עלה משש לתשע, דקה ועשרים שניות לסוף. ואז נכנסתי. אם מילטון היה מצליח להשתלט על האייר-בול של קורפאס היינו מנצחים."

הפספוס של ואגנר היה אולי כל ההבדל. עונה קודם לכן כלל הקו האחורי של הפועל תל-אביב את ננאד מרקוביץ', דייויד ת'רדקיל וליאור ארדיטי. שלושה שחקנים קשוחים, שומרים מצוין, שלא מעט יריבים חששו מפניהם. לעומתם, ואגנר היה רכרוכי. וברכרוכיות לא עוברים את פאוק בסלוניקי.

"טפירו הלך להוציא כדור מתחת לסל שלנו," ממשיך שידלצקי. "על המגרש היו צח יאיר, פליישר וטרי, כולם קלעי עונשין מהוללים כידוע. באתי לקבל את הכדור ומאיר מסר לי. מייד ביצעו עלי עבירה. הייתי קר והלכתי לצד השני, אל מול הקהל שהפעיל טרור-אימים. דווקא הרגשתי את הכדור יושב טוב ביד, אבל החטאתי. אחר-כך החטאתי את השנייה ובאק ג'ונסון עשה עבירה שטותית בריבאונד התקפה ושלח אותם מיד לצד השני לזרוק עונשין. הם קלעו את שתיהן, כמובן ועלו לאחת עשרה הפרש".

- נכנסת לפאניקה?

"בסופו של דבר, הייתי שחקן תשיעי או עשירי בקבוצה מבחינת הירארכיה. בדיעבד, אם יכולתי הייתי רץ ויושב לצד צביקה שרף על הספסל. המשחק התחדש והיוונים נתנו הוראה לעשות עלי עבירה. צביקה החליט שג'יימס טרי יוציא כדור לטפירו. הוא אמר לפליישר ולצח יאיר להתרחק מהכדור. שני שחקנים התלבשו על טפירו, ואיך שהגיע אלי הכדור הופ, עבירה.

"הפעם כבר היה יותר קשה. לא הספקתי להזיע אפילו, הייתי על המגרש בקושי מספר שניות. הלחץ הפסיכולוגי היה משמעותי מאוד אחרי ההחטאות הקודמות. זרקתי לסל שהיה רחוק מהספסל שלנו, לא היה לי עם מי לדבר. אף אחד לא האמין שזה קורה לנו. זרקתי והכדורים לא נכנסו. אם הייתי קולע והיינו נחלצים משם איכשהו, כל העונה שלנו היתה נראית אחרת ומשתנה. אולי גם כל הקריירה שלי."

רק בחדר ההלבשה נפל האסימון. שידלצקי בכה. גם גלעד כץ וליאור ארדיטי. איזנברג ישב לצד המחטיא הסדרתי וראשו מורכן. שרף ניצב ליד שניהם ושלח בשידלצקי מבטים זועמים. מאוחר יותר, בראיון עיתונאי, סיפר שידלצקי כי ברקוביץ' היה היחיד שניגש אליו ואמר לו: "הלוואי שהייתי יכול לעמוד שם במקומך", בעוד דייויד ת'רדקיל, אותו פגש באקראי ברחוב, עטף אותו ברחמים במשפט אלמותי: "גם הצינורות העמידים ביותר לא תמיד עומדים בלחץ," אמר השריף.

"אופן דה פאקנ' דור"

מתוך הסיטואציה הקשה הזו נאלצו אנשי הפועל תל-אביב לאסוף עצמם ולדדות ברגליים עייפות ובפנים מכורכמות אל שדה התעופה, כדי לצאת עוד באותו לילה, הרבה אחרי חצות, בחזרה לארץ. דיכאון המחץ. כץ צולע, ארדיטי סוחב לו את התיק, שידלצקי עדיין בהלם ושרף החל לפתח כבר אז נפילה מנטאלית אדירה ואכזבה עמוקה מהשחקנים. ורק איזנברג מצא איכשהו דרך מיוחדת לסכם את העניין: "ניצלנו. אם היינו עולים הקבוצה היתה מתפרקת לגמרי מבחינה כלכלית."

עולים כולם על המטוס הקטן של חברת ארואל בדממה. בחוץ קר וגשום. הפנתר מתיישב ליד הכנף השמאלית של המטוס. הדיילות כבר מכינות את עגלות המזון לקראת הארוחה הלילית. הטייס מתניע ובבת אחת פורצת להבת אש גדולה מהמנוע בחלקו האחורי של המטוס. מיקי ברקוביץ' הגיב ראשון וג'יימס טרי אחריו. "טייס, יש כאן אש", צעקו כולם.

שרף ואיזנברג ישבו בשורה הראשונה, רחוקים מהלהבה, ולא הבינו בשניות הראשונות מה מתרחש. "מיקי, אל תעשה פה פאניקה," הורה המאמן לכוכב שכבר ראה הכל בקריירה, אבל לא את זה. כל מי שישב בחלקו האחורי של המטוס לא יכול היה שלא לחשוש. ריח דלק מילא את חלל המטוס וחוש הראייה של חלק מהשחקנים היטשטש.

ברקוביץ' נרעש. הוא ניגש לעיתונאים, עוקף את פקודתו של שרף, ודחק להם: "לכו אתם אליו ותגידו לו מה קורה, תגידו לו שמסוכן. לכם צביקה לא יגיד כלום." אחד העיתונאים דחה את הבקשה וענה: "לך אתה, יותר טוב.". ומיקי ענה: "אבל הוא לא מקשיב לי, אתם לא מבינים?" בינתיים הודיע הקברניט: "הכל שיגרתי, אין סיבה לבהלה."

מספר דקות עברו וניסיון התנעה שני נכשל. שוב פרצה להבה גדולה בחוץ, ומהומה גדולה עוד יותר בפנים.
באק ג'ונסון, מבוהל, הניף את תיק היד שלו, נכנס לתא הטייס והודיע מופרשת: "אופן דה פאקינג דור, אני יורד מהטיסה הזו. אל תספרו לי סיפורים שהכל פה בסדר", זעם הפנתר. אמצע הלילה, אווירה מחורבנת. רק זה היה חסר עכשיו.

תוך שניות היה ג'ונסון בחוץ. הקברניט הסביר: "אנחנו מבקשים סיוע מצוות הקרקע היווני, תוך מספר דקות ייטען המצבר שלנו מבחוץ ונוכל להמריא בלי שום בעיות. באמת שאין לכם מה לדאוג." הטייסים ניסו להסביר, שסביב המנוע ישנם אדי דלק ובעת ההתנעה נוצרת להבה, אבל ג'ונסון כבר לא היה שם.

גם ג'יימס טרי רצה למלט נפשו, וניסה לאתר את תיקו האישי מבין הערימה הגדולה שהצטברה בחלק האחורי של המטוס. בצר לו, מנעה ממנו חשיכה כמעט-מוחלטת למצוא את התיק ואת הדרכון. תוך שהוא מסנן קללות נמרצות שב הסנטר לכיסאו בחוסר רצון בולט, לאחר שתורגמו לו דברי הטייס.

חצי שעה עמלו אנשי צוות הקרקע ובזמן הזה ניסו גם שרף ואיזנברג לשכנע את הפנתר. "אני לא טס, לא יעזור כלום," אמר הפנתר. הקפטן ארדיטי נחלץ אף הוא לעזרה, אבל ג'ונסון לא השתכנע. צולע ומדדה ירד גם גלעד כץ וניסה לשכנע את ג'ונסון בגישה מקורית: "הטייס אומר שהכל בסדר ותיכף דברים יסתדרו. לא נראה לך שהוא רוצה למות, נכון?". ג'ונסון הישיר מבט וענה: "אני רוצה טקסי בחזרה למלון."

בהתייעצות מהירה נקבע, כי מנהל הקבוצה עודד נחמן יישאר ביוון ויתלווה לג'ונסון, כדי לשוב יחדיו לארץ בטיסה אחרת. השניים נבלעו בחושך לכיוון הטרמינל, והמטוס הקטן המריא בשלום לישראל מותיר מאחוריו את סערת הרגשות, אבל לא משכיח את הכאב. "למה זה מגיע להפועל תל-אביב תמיד, למה?", מלמל בעצב שחור, איש המשק, "אלוהים, אם רק היה לנו סמל אחר על הגופייה בשתי הדקות האחרונות. לשתי דקות, לא יותר".