אוקיי, כמה אמירות זריזות מאוד לאומה, יען כי המציאות דורסת את המאוויים ויש לבצע דברים, משיות ועבודות והזמן כבר קצר עד מאוד ועד בלי די ועד בלי קץ

אני עדיין מחפש זמן להשתלט על כל המיילים שהגיעו לתיבה הנשיאותית ולהשיב עליהם, ומתקשה. איזו בושה, איזו פאדיחה, אבל זה המצב בינתיים.

חלק מקטעי המעבר בשידורים של ה-NBA, במיוחד אלה על רקע שירים של 'אבבא' ושל 'אלפאוויל' עם כל כוכבי העבר ובהם הדוקטור האגדי, לארי בירד, מג'יק, אייזיה תומאס וכל שאר החבר'ה האלה, הרבה יותר טובים מהמשחקים עצמם. לא רק בזכות לקט הביצועים הגדולים שנשלפו בפינצטה וחוברו לכדי קלפי מטמטם אחד, אלא בעיקר בזכות הנוסטלגיה. כל גיבורי הילדות חוזרים לרגע ומתקבצים על המסך לדקה וחצי או שתיים. כיף גדול.

רג'י מור שהיה בראשל"צ משחק בגבעת שמואל? ואללה, כמעט שכחתי. פששש, אז הם יותר טובים ממה שחשבתי. שימו עליהם עין. ועפולה/גלבוע בדיוק להיפך, אגב.

מלים חמות גם לקני אדלקה מהגליל, שכבר בקיץ היה ברור שהוא הולך להיות אחד הריבאונדרים הטובים בליגה, אחד מהשחקנים שיקבעו הכי הרבה דאבל-דאבל וירוץ חזק גם בטבלת אחוזי הקליעה. לא בדקתי אף אחת מהקטגוריות האלה, אבל אני בטוח שהוא יושב גבוה בכל אחת מהן.

חוץ מזה, אני מסתכל על הסגל של גליל וזו קבוצה של 1-4, לא יעזור כלום. אני אגיד את זה ככה: אם גליל לא תסיים במקומות 4-3 זה יהיה כישלון, הרבה יותר מאשר זה יהיה הישג אם כן תהיה שם.

שמתם לב שכל המאמנים בליגת הנשים פשוט מחליפים מקומות כל הזמן? טל נתן עבר לבני יהודה, מאיר אליהו זז לחולון, עדן ענבר לרמת חן ואורנה אוסטפלד מחליפה את צד ימין של הספסל ברמת השרון עם צד שמאל. בסופו של דבר יש איקס מאמנים שיושבים על איקס קבוצות כל הזמן.

אני לא רואה יותר מדי חידושים בליגה הזו בכל הקשור למאמנים (חוץ, אולי, מרועי איזנברג, שהשתלב בהפועל ת"א ומהווה שם חדש יחסית), וזו בטח לא בשורה טובה. אצל הגברים יש כל הזמן שינויים ונכנסו בשנים האחרונות שמות חדשים לתפקיד המאמן הראשי. בכדורסל הנשים אין בשורות במובן הזה. חבל, אבל סביר שנחיה גם ככה.

יש אחד, אלישי כדיר, נכון? איך יכול להיות שהוא היה מספיק טוב לעשות עשרים ומשהו נקודות על מכבי ת"א כמעט בלי החטאה, ונגד גליל עליון הוא משחק שבע דקות וזהו? לא הבינותי, מר יאור. נכון שאני לא מצוי בכל הפרטים הקטנים, אבל אם יש איזשהו הסבר לעניין נשמח לשמוע אותו כאן.

ודאלאס, רבאק, דאלאס מאבריקס הולכים ליפול. פששש, איזה סיפור. אם וכאשר, אז שוטה הנבואה נפל בגדול עם ההימור שלו על אייברי ג'ונסון. הולכת וגוברת ההערכה, שג'ונסון מקבל שקשוק ביצים כשהוא רואה ממול את דון נלסון, מורו ורבו האגדי.

ובאיטליה הרחוקה, היידה טרוויזו-שלנו שדפקה אתמול את הצורה לרג'ו אמיליה ביותר מ-10 הפרש (כפי שחזה שוטה הנבואה), עם 17 נקודות של פרסטון שאמפרט, סוג של וונדל אלכסיס קטן, וברחה מסכנת הירידה.

טרוויזו-שלנו לא תרד, אבל חשש עמוק וקיצוני לעתידה מבעבע בתוכנו כבר זמן רב, מאז עונש הפחתת 15 הנקודות שהנחיתו עלינו דייני בית הדין המשמעתי בהתאחדות האיטלקית, יימח שמם. וסתם ככה, לשם המשחק, אם תוסיפו בחזרה את ה-15 האבודות, אנחנו יושבים חזק ויפה עם מילאנו ועם וידי ויצ'י בולוניה במקומות 3-5. והרי ידוע שאנחנו יותר טובים משתיהן. פיייי קיבינימט, איך דפקו לנו את העונה.

ולסיום, פיינל פור יש לנו בסוף השבוע, יא אולוהים, ומכבי ת"א לא שם. איזה מין שלווה ולא קוראים שום דבר. איזו מין שלווה ועוד שבוע עבר, הא?

שלומות ונצורות לכם בשלב זה.