עד רגע זה ממש אני לא יודע מה היחס האמיתי שלי כלפי ברי סחרוף. שמעתי עליו לראשונה לפני הרבה מאוד שנים, כשהוא התנהל לו בחו"ל עם רמי פורטיס, מלכה שפיגל ואחרים באירופה. שנים הוא היה שם, אחר כך חזר, אחר כך קראתי משהו על רומן עם יעל אבקסיס, אחר כך הם נפרדו גם אבקסיס-סחרוף, וגם פורטיס-סחרוף). ומתישהו הם חזרו.
בשבועות האחרונים מתנגן פה חזק כמה שאני אוהב אותך, של סחרוף ופורטיס, שיר פנטסטי בפני עצמו. אולי מתישהו אכתוב עליו גם (יש שם איזה עיוות קטן שמעצבן אותי משום מה).
אבל אנחנו כאן לדבר על סחרוף. וכאמור, לא יודע מה לחשוב על המוזיקה שלו. יש שירים שנשמעים די גאוניים מצד אחד, יש שירים שנשמעים לי נורא מוגזמים כאלה, מנופחים, ואני לא מצליח להתחבר איתם.
ויש לו המון להיטים, אני יודע. ובחורות שרופות לו על התחת, כמו שאומרים (או שלא, אבל באתר שלי זה לגמרי בסדר). ואולי גם בחורים שנמצאים באותו סטטוס בדיוק. אבל אני – מה אני מבין מהחיים שלי – לא גיבשתי עדיין יחס.
ועם זאת, פוקס, ועם זאת: "מונסון" שכתב לו מיכה שטרית הוא חתיכת שיר בן זונה של פעם בכמה שנים טובות. קודם כל, טקסט קורע מבפנים. שנית, כל הקטעים בהם ברי (יליד טורקיה) שולח לאוויר את ה-הווווווווו שלו, נשמעים לי ממש כמו מואזין טורקי אסלי, אמיתי להחריד. מצמרר.
אוהב כל דקה וכל שנייה בשיר הזה. גם במציאות וגם בחלומות.
נשרוף ת'זמן נשרוף נשרוף
את כל מה שבינינו
תני לרגע שיחלוף
העבר עוד לפנינו
הוווווווווו
כמו שבאתי הלכתי
זה הכל חלומות
ואולי לא הייתי שם לאהוב
כנראה ששכחתי
אולי הלכתי רחוק
לא יכול לאהוב אותך מקרוב
הצימאון לאהבה
ורעב שמתמשך
ויש שושן ויש בו קוץ
ושריטה אחת בלב
הווווווווווווו
כמו שבאת לי הלכת לי
זה הכל חלומות
ואולי לא היית שם לאהוב
כנראה שנשכחתי
את הולכת רחוק
כנראה שזה ככה
בחלומות
