האמת? האמת-האמת? מרגישים פלייאוף באוויר. יצא לי לראות רק משחקים בודדים, אבל כבר כמה שעות טובות שהמשחק בין גולדן סטייט לדאלאס מעסיק אותי. איזה מתח, הא? לא, באמת. דאלאס באים לגולדן סטייט למשחק מספר 6 שיכול לזרוק אותם מכל המדרגות בשלב שאף אחד לא ציפה לו.

זה משחק.

זה סיפור.

זה חתיכת ביג דיל אמיתי.

מה אתם באים לי עם האשקלון נגד גבעת שמואל שלכם, נו.

ומה אני בא אליכם עם הפואנלבראדה נגד בילבאו שלי, נו.

ובא לי קצת קצב, כי זה משחק מעורר. והיות שאני חושב נונסטופ על המשחק בין המאבריקס לווריירס ואפילו שוקל (יא אולוהים, איזה סקופון) לקום בחמש וחצי ולראות את המשחק – קבלו את השיר הכי מתאים למצב הרוח הנוכחי.

כל היום וכל הלילה המשחק הזה בראש שלי.

אז למה שלא נביא לכאן את החונקים (איזה שם ענק ללהקה), עם All day and all of the night

ונביא, לאנשים רציניים כמו גיל צלנר שמרבה להעיר לי על איכות השירים שאני מארח, גם את הגירסה העתיקה יותר של הקינקס. כי אם אני לא אביא את הקינקס, צלנר יעיר לי. אז אני אביא ואחסוך לו את המייל ולי את הביקורת, לא ככה?

הנה ה-Stranglers

והנה ה-Kinks, שזה כמעט הקינגס של סקרמנטו או הניקס של ניו יורק, אבל רק כמעט.