"זה עוד לא קרה: מועמד חדש שאין לנו מושג איך הוא נראה". למי שהחמיץ, פספס או הפסיד, זו לשון הכותרת שעיטרה את הלינק החביב "חביב נולד" רק לפני שעות מספר, כאן באתר זה ממש. ומיהו אותו מועמד אנונימי אליו התייחסה אותה כותרת אתם שואלים? ובכן, מדובר ברוב. רוב בראון. מעירוני רמת-גן. ומאחר שקבל הנשיא על כך שאין לו קצה-קצהו של מושג מיהו אותו הרוב, וגם תהה יו"ר הדירקטוריון בקול רם על זקנקנו של בראון זה – החלטתי לקחת על עצמי את מלאכת נטילת הקורה מבין העיניים. חתיכת קורה כבדה, אך אותה אטול גם אטול.

ומעשה שהיה כך היה: היה זה ערב יום-כיפור האחרון עת קיבלתי את אחד המיילים ההזויים בחיי. כתב לי אותו ברנש יהודי חביב ממישיגן, העונה לשם הווארד גולדינג. גולדינג זה, כך מתברר, אימן בתיכון את ג'יימי ארנולד, והחליט לשתף אותי בכל מיני עובדות מרתקות על הטאלנט. בין אבחון יכולותיו המקצועיות ("הוא יכול לשחק גם עם הגב וגם עם הפנים לסל, וגם לקחת ריבאונד") וחייו האישיים ("הוא התחתן עם צברה בשם איריס"), לבין שזירת מילים בעברית שכתובות באנגלית (לרבות ברכת "יום-כיפור נפלא" שפשוט הרגה אותי...וכי כמה נפלא יכול להיות יום-כיפור?), שזר גולדינג את הדברים הבאים:

"עוד שני שחקנים מצויינים ששיחקו אצלי משחקים עכשיו בדרום-אמריקה – רייאן פרימן ורוב בראון. אם היה לך גם את החבר'ה הללו, יכולת זכות בהכל" (התרגום לעברית קצת הורס, אבל זה מה יש). וכי מה יכול אדם להשיב על מייל ביזארי שכזה? החזרתי לו ב-"וונדרפול יום-כיפור" משלי, שכחתי במהרה מכל העסק, וחזרתי להתעסק בענייני ארץ הצבר (הייתה או לא הייתה, אני עוד חי איתה - תחזירו לי אותה, כמו שהיא הייתה).

לפני מספר שבועות הפציעה במיילי הקט הודעה נוספת מאותו גולדינג. "שמעתי שרוב בראון מגיע לישראל", הוא כתב, וביקש ממני אם אוכל לעדכן אותו בנפלאות ובנצורות שעושה חניכו לשעבר בקבוצתו החדשה בארץ הקודש. הוא גם לא שכח, כמובן, לברך אותי בברכת "האב אה וונדרפול שאב'ס". הבטחתי לעדכן אותו, והחזרתי, כמובן, באותו מטבע לשון. אין ספק: שבת אכן יכולה להיות נפלאה. בניגוד ליום-כיפור, למשל.

אחרי המשחק הראשון של בראון עמדתי במילתי, ודיווחתי על פועלו של בראון לגולדינג. התגובה היהודית מן הגולה לא איחרה להגיע: "מתוך ה-20 נקודות שלו, כמה דאנקים רועמים היו לו? הגודל שלו יכול להטעות אותך. הוא שחקן מאוד אגרסיבי, ואם היה גבוה ב-4 אינצ'ים הוא היה ב-NBA. הייתי שם כסף על זה שהוא יהיה הקלע המוביל של רמת-גן בכל משחק. תמשיך לעדכן אותי. שבת שלום". הלו, הווארד, איך התדרדרנו משבת נפלאה לשבת שלום? נוט קול.

בשבוע שלאחר מכן נרדמתי בשמירה והזנחתי את הדיווח להווארד, אבל לא יהודי מאמין כמוהו יוותר. בדרכים עקלקלות (או שמא בדרך לא-דרך), הוא הצליח להשיג את הסטטיסטיקה של בראון באותו משחק, ודאג לשלוח לי חוות דעת מקצועית על המתרחש בעירוני רמת-גן (הבן-אדם נמצא במישיגן, כן?): "במשחק האחרון שלו בראון קלע 10 נקודות ב-10 דקות. בשביל מה רמת-גן הביאו אותו לישראל?! בשביל לשבת על הספסל? אם הם רוצים לנצח הם צריכים לתת לו לשחק. תגיד, המאמן שם הוא מאמן טוב? תזכור שהוא מקבל משכורת, הם צריכים לפחות לתת לו להרוויח אותה! על החתום: קואץ' הווארד גולדינג".

פששששש, כבר לא וונדרפול וכבר לא שלום. פשוט קואץ'. ואני חשבתי לתומי ששברנו דיסטנס.

אחרי שדיווחתי להווארד על התצוגה של בראון מול גבעת-שמואל, קיבלתי את התגובה הבאה: "תגיד למאמן שלו שאם הוא רוצה לנצח אז שייתן לו דקות משמעותיות. בשביל מה הביאו אותו? אני בטוח שלא בשביל דאבינן בשאב'ס! (בתרגום חופשי: להתפלל בשבת. יא אולוהים, הבן-כתב יידיש באנגלית. בזה עוד לא נתקלתי). דבר איתו על הימים באוק-פארק היי-סקול. הוא יהנה מזה. הוא יכול בקלות לשחק במכבי תל-אביב. גם השחקן השני שלי, ג'יימי ארנולד, נמצא בקבוצה הזו. אני אהיה איתך בקשר ממש בקרוב. שלום, הווארד".

נחכה ונצפה ונלחץ "שלח/קבל" באאוטלוק השכם וערב? לא נכחיש זאת.