נסיגה מסוימת חלה באחרונה גם ברמת ההתעניינות בטניס. לא מאוד גדולה, אבל מסוימת. בסופו של דבר, התברר לנו כאן בדירקטוריון, שרוז'ה-שלנו מנצח ומנצח ומנצח גם אם לא נעודד אותו וגם אם לא נשגר לעברו זעקות קרב ועידוד בנוסח 'היידה, היידה, היידה'.

באיזשהו שלב הרגשנו כמו טמבלים אמיתיים. היינו צועקים לו היידה והוא היה מנצח. לא היינו צועקים לו היידה, והוא שוב ניצח. החלטנו לתת לו קצת אוויר, כמו שאומרים. שינוח מאיתנו, עד שיזדקק לנו באמת. לנו – כל אוהדיו ומעריציו עלי אדמות ובראשם יו"ר דירקטוריון כדורסלע.

לרגע אפילו עלה רעיון להקים לינק כאן באתר שייקרא טניסלע, אבל ברגע האחרון הסיפור הזה לא יצא לפועל. ואולי עדיף ככה.

כך או אחרת, אחרת או כך, עושה רושם שהרגעים המכריעים כבר הגיעו. רוז'ה-שלנו מצוי בסוג של משברון, אפילו משבר. זו לא רק עונת החמר, משטח עליו הוא פחות טוב באופן די ברור. היו גם הפסדים על משטחים קשים לגי'זרמו קניאס ואפילו שניים. אחר כך באו הפסדים לנדאל ולאיטלקי וולאנדרי. והיה עוד איזה משחק ראווה על משטח שחציו דשא וחציו חמר, וגם כאן הפסדנו לנדאל. משהו לא טוב קורה לרוז'ה-שלנו.

והבוקר גם התבשרנו, ש-שלנו נפרד ממאמנו בשנתיים האחרונות טוני רוץ'. יש תחושה של משבר קשה באוויר. לא התפרקות חלילה, לא התמוטטות, אבל רוז'ה-שלנו נמצא בתקופה בעייתית. נקווה שהכל בסדר בינו לבין מירקה, החברה שלו. מי יודע, אולי זה מתחיל משם? אתם יודעים איך זה. אישה שמפנה לך גב, אין גרוע מזה. יכול להיות שאפילו צעקה או רבה עם האליל הגדול והוא מכוסח עם עצמו ואיתה כרגע, מה אנחנו יודעים. הכל פתוח, הכל יכול להיות.

יכול להיות שנשבר לו הזובון מטניס? יכול להיות שנמאס לו לנצח כל הזמן? ואולי מדובר כאן בטקטיקה חדשה בספורט היחידים, כמו שמאמן בספורט קבוצתי עוזר לקבוצה שלו להפסיד כדי להיות טוב ודרוך לקראת המשחק הבא, החשוב הרבה יותר? נו, סיפורי אוברדוביץ', אתם יודעים. אולי זהו ספין גדול של רוז'ה-שלנו, כדי להגיע מוכן ודרוך לרולאן גארוס, ובמקביל לגרום ליריביו לחשוב שהוא פחות טוב מבעבר? לא יודע, סתם ניחושים. אולי מירקה יודעת יותר.

ובקרוב מאוד הרולאן גארוס. ופדרר הרי סימן לעצמו את הטורניר הזה ורוצה מאוד לזכות בו. זה משהו שהוא חייב לעצמו, התואר היחיד שבאמת חסר לו ברקורד. אבל כמו שהדברים נראים כרגע אצלו, ויחד עם הרצף הבאמת מדהים של נדאל המנוול על חימר (76 נצחונות רצופים, שיא כל הזמנים) – אף אחד מאיתנו לא רואה את זה קורה.

שלנו לא יזכה ברולאן גארוס, כנראה.

ועכשיו הוא רוצה לחזור למגרשי האימונים במקום לטורנירים עצמם. חייב להשתפר דחוף.

זה הזמן לשוב ולעודד אותו, את אלילנו, את הספורטאי מספר אחת בעולם כיום, שעובר חרא של תקופה. ולפיכך התכנסנו כאן כולנו כדי לעקוב מקרוב אחרי הקאמבק הצפוי, יש להניח, ולעודד בקולי קולות ובגרון ניחר. ופשוט לזעוק את זה, להוציא הכל החוצה:

היידה רוז'ה-שלנו, היידה, היידה, היידה!

צא ותוכיח למנוולים באשר הם מי אתה!!

שלך ואיתך אנחנו!!! מאמינים בך!!!!

נעקוב ונדווח, ואם נחיה גם נראה.