אתמול חגגנו כאן יום הולדת שנה לכדורסלע.

היום אנחנו חוגגים (אתם לא חייבים אם לא בא לכם), את יום ההולדת של איתי סלע הפלאי בן ה-8.

ואני שואל את עצמי, מהי עוד שנה?

שנה באה, הולכת, חולפת. מבט אל הראי מוכיח: דברים משתנים, אף אחד לא נשאר כפי שהיה. פימות נאות למראה, כרסים, שיער שיבה, קמטים. יש אנשים שמקבלים את כל החבילה, אחרים נחלצים מחלק ממנה. רק מעטים מאוד חומקים מכל זה. אין, אי-אפשר לחמוק לגמרי. בסוף זה יתפוס אותך.

ואני שואל את עצמי, מהי עוד שנה?

מהי עוד שנה עבור שרון דרוקר בחו"ל, או עבור הילדים שלו שמתגעגעים ודאי לאבא כאן בארץ?

מהי עוד שנה לארז אדלשטיין או אבי אשכנזי או מאמננו הלאומי בלי לאמן קבוצה ביומיום. עד כמה זה קשה מבחינתם, אם בכלל? אולי התרגלו לחיים השלווים שמחוץ למגרש?

מהי עוד שנה לשמעון מזרחי בתוך כל השנים הרבות האלה שהוא מנהל את מכבי עלית ת"א שלו. כשיפרוש, הוא בכלל יוכל למנות עשרה הבדלים בין עונת 1973/74 לבין 2001/02?

מהי עוד עונה שנה עבורנו כאן, בכדורסלע, אחרי השנה הראשונה שעברנו? האם נוכל להתגבר על העומס וטרדות היומיום, ולהמשיך לשרת אתכם בנאמנות גם בשנה הבאה? ואם כבר מדברים, אז לפחות להיות יותר ישרים בעונה הבאה (כי ברור לכולם שסר ש. הרמלין ואנוכי, יו"ר הדירקטוריון וסגנו, משרתים בעיקר את מאוויינו אנו. שזה אומר, דמיון חופשי ותן לאצבעות ללכת במקומך).

"מהי עוד שנה" של ג'וני לוגאן, נציג אירלנד לאירוויזיון ב-1980 הפך לאחד הלהיטים הכי גדולים שיצאו מהתחרות הזו. הוא גם זכה בתחרות של אותה שנה עם השיר הזה.

קיטש? לא נכחיש זאת. אבל נעים ומלטף. לג'וני היפה, אגב, כבר אין יער כזה על הראש. אם הבנתי נכון, הוא מסתובב ולראשו פאה בימים אלה ממש. הוא למד טוב-טוב על בשרו מהי עוד שנה.

קבלו, שיהיה ככה בכיף וברגוע.