אוקיי, אז מה היה לנו? וקודם כל, היות שפספסתי כאן את היום שאחרי גמר הפיינל פור, להתייחס או לא להתייחס? נראה לי שכן. זה לא שקרה משהו יותר חשוב מאז למעט קליבלנד שהעיפה את דטריוט ועלתה לגמר. הבעיה היא, כרגיל, שמי בכלל יכול לשבת ולראות משחקים באמצע הלילה בגילנו המאוחר ועתיר האחריות.

אז ברכות, קודם לכל (לא שהוא שומע) למר לברון ג'יימס שסיים עם 20 הפעם, אבל כמה טוב שיש דניאל גיבסון. מעניין כמה אנשים הכירו אותו בתחילת העונה, וכמה אנשים היום. אם הוא היה מנייה בטח היתה נרשמת אצלו עלייה של אני לא יכול אפילו לתאר לעצמי כמה.

בכלל, קצת יצאתי מפוקוס בסוף השבוע הזה. לבאן מרסר כאן? אני רואה איזו ידיעה שהוא וסנפסר הייווד כאן והתארחו אצל שמעון פרס. פשששש, נאה כרפאל. שחקן ואדם מיוחד היה מרסר. זו לא הפעם הראשונה שלו כאן מאז שפרש. אוהב ישראל אמיתי, עושה רושם. הנה לינק למעוניינים.

אני כבר אומר לכם שזה הולך להיות אייטם מבולבל כהוגן. קצת מכל דבר עם זיגזגים בדרך. למשל, אולסטאר הנוער של 'ספסל', לא מגיעה לו מלה טובה? לא יכול להיות שלא שמעתם. הנה עוד לינק.
היידה רון סבג? לא נכחיש זאת.

ועל איתן רוב שמעתם כבר? היום, בעיתון של המדינה, אני קורא שורה וחצי לגבי מי ששימש הרבה מאוד שנים בתפקיד יו"ר הוועדה המקצועית. כאילו, זהו, די, ככה פתאום. האיש נכנס לאיזה תפקיד רציני שלא יאפשר לו לשמש בתפקיד החשוב שלו באיגוד הכדורסל ולכן הוא מפנה את הבמה. מה זה אומר, אגב, על התפקיד הקודם שלו? שהוא לא היה מספיק חשוב, כך שכן היה לו זמן לכדורסל? קצת לא ברור הקטע הזה.

אבל אם רוב כבר מחוץ לעסק (אם כי הוא אמור להישאר כחבר הנהלת איגוד הכדורסל), מי יהיה יו"ר הוועדה המקצועית? גם כאן אבסורד מסוים: האיש הכי מתאים הוא זה שמאמן את נבחרת ישראל. אולי יחכו קצת עם איוש הג'וב הזה, וימנו את שרף לתפקיד אחרי טורניר ההזדמנות האחרונה, או אליפות אירופה (אם נעלה). למה להסתפק במישהו בינוני או לא ממש מתאים. מבחינתי, שיהיה גם מאמן הנבחרת הבוגרת וגם יו"ר הוועדה המקצועית. אף אחד מהם הוא לא ממש ג'וב של משרה מלאה, אולי אפשר לעשות אותם ביחד.

האמת, הכי טוב היה אם שרף היה סוגר עניין כמאמן ומתחיל לשים יד על ההגה. די עם קריירת המאמן, האיש עשה מספיק והיה הרבה מאוד שנים בעסק הזה. אולי מישהו יגיד לו שדי עם זה וצריך ללכת הלאה?

מה עוד?

רבנו פנחס הגרשוני וסחור-סחור. סיפור אהבה פתאום, הא? בסוף עוד יבוא הרב ויספר, שכמו שהתעמר במשך עונה שלמה בדייויד בלות'נטל ונסטוראס קומאטוס בזמנו, זו בדיוק היתה התוכנית שלו גם לגבי סחור-סחור סחורציאניטיס. ואם פספסתם או לא שמעתם במקרה, רבנו הקפיץ את השמן לשחק במשחקים מספר 4 ו-5 נגד אריס, וקיבל תפוקה מדהימה: 15 נקודות ב-15 דקות במשחק ההכרעה, ו-12 נקודות ב-9 דקות (נדמה לי, ואין לי ממש כוח לבדוק את זה), במשחק מספר 4 שנגמר ב-24 הפרש והרג את אריס מבחינה מנטאלית.

ומה הלאה, האם הולך מכאן רבנו הגרשוני לסדרת אימים נגד פנתינאייקוס בכיכובו של סחור-סחור האיום? לא נכחיש זאת. אם אריס היתה עולה לשחק נגד פנתינאייקוס, זה היה נגמר ב-0:3 לאוברדוביצ'ים. אבל עכשיו? עם מצ'יואסקאס וסחור-סחור פעילים ובועטים? זה יכול ללכת גם לחמישה משחקים. אם נחיה אז נראה.

אתמול גם הבנתי למה אני לא מסוגל לסבול את רומא ואת המאמן שלה יסמין רפשה. מזל שלא הביאו אותו לכאן, בחיי. באה רומא ונגחה בסיינה במשחק הראשון בחצי הגמר האיטלקי, ניצחה די בקלות וגנבה לה את הביתיות. במקום להגיע למשחק מספר 2 בבית בשיא המוכנות והדריכות, מה עושים הרפשות האומללים האלה? עוד לא מתחיל המשחק והם מפגרים כבר 15-2, איזה ביזיון. בושה.

מלה גם לרואן שלקחה את אליפות צרפת נגד נאנסי, אחרי שפיגרה במשך שלושה רבעים. אמנם לא נכללה רואן בין חביבותינו או הקבוצות המועדפות עלינו כאן בכדורסלע לזכייה בתואר, אבל מי שקרא ועקב אחר האייטמים יודע מעכשיו להעריך את ההישג הגדול של מארק סליירס (חבל שהוא לא מגיע לשחק אצלנו), דיווריק ספנסר וארון הארפר, שלישיית עושי-כל ברואן הקטנה. מדהים מה שקרה, רואן היא כמו מכבי ראשל"צ או עירוני רמת גן. תחשבו שאחת משתי אלה תזכה כאן באליפות. ברואן, אגב, שיחק בעבר הרחוק גדול חביבינו ואלילינו בכל הזמנים, הלוא הוא דייויד ת'רדקיל השריף הנורא ומטיל האימה, ירום הודו.

אוקיי, עד כאן הבלבול הראשוני. מן 'חת-שתיים, חת-חת' משולב ב'מסביב לכדור' כזה. משהו לא מאוד ברור, אבל עוד לא מצאתי מה מאוד רע בזה, אז כנראה שבכל זאת זה בסדר.

שלומות ונצורות לכם בשלב זה.