בעוד אחד מאותם לילות שהפייה הטובה מאחרת להגיע ולפזר מעלי אבקת שינה, השתלטו סימני שאלה בחדר החשוך. איך זה, באמת איך זה, שכל-כך מעט שחקנים גדולים בישראל הפכו למאמנים? פנייה אינסטינקטיבית אל אגף הזיכרון האוטומטי העלתה שלושה שמות בשליפה: רלף קליין, אברהם חמו ועודד קטש. שני הראשונים הפכו עם הזמן גם למאמני נבחרת ישראל. אחרי סריקה קצת יותר מאומצת הגיח איקסי בוכבינדר, כדורסלן ליגה מוביל שאימן קצת פה ושם, אבל לא לקח את קריירת האימון שלו אל פסגת המונבלאן.

רוב המאמנים הפעילים כיום שיחקו כדורסל במסגרת רשמית. לרוני בוסאני, דייויד בלאט וננו גינזבורג היתה קריירה נחמדה לאללה, שרון דרוקר שיחק גם הוא, ואי-אז בשנים טעמו כזית מהכדור גם חנוך מינץ, צבי שרף, פיני גרשון, אבי אשכנזי וארז אדלשטיין. לאיש מהם לא היתה קריירה עשירה ככדורסלן. ודאי שלא ברמות של ג'מצ'י, ברקוביץ', הנפלד, עדי גורדון, ארז חזן, דורון שפע, חיים זלוטיקמן או שמות מוקדמים יותר, כמו תנחום כהן-מינץ וגבי טייכנר.

הצצתי בשעון, אחת וחצי בלילה. הפייה עדיין לא כאן, אפשר להמשיך. ה-NBA עמוס בשחקני עבר מצוינים שמתפקדים כמאמנים. איבוק וצחצוח נוספים של הזיכרון פלטו את טרי פורטר במילווקי, דוק ריברס בסלטיקס, מייק ד'אנטוני בפניקס, סם מיצ'ל בטורונטו, מוריס צ'יקס בפורטלנד, רודי טומג'אנוביץ' בלייקרס, פול סילאס בקליבלנד, מייק דאנליבי בקליפרס וביירון סקוט בניו-אורלינס. אף אחד מהם לא נכלל אמנם בין חמישים השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA, אבל ברור שהנוכחות והניסיון שלהם כשחקנים רבים ומשמעותיים יותר מאשר של מינץ או גרשון, למשל, כמובילי כדור בליגה הישראלית.

ומה לגבי איזושהי שליפה אירופית? ישנו באנה פרלביץ' בפאוק סלוניקי, ואלרי טיחוננקו בדינמו מוסקבה, סטניסלב ירמין בקאזאן, סרגיי בלוב באוראל גרייט, סרגיי באבקוב בנבחרת רוסיה, דושקו איוונוביץ' בטאו ויטוריה, ז'ליקו אוברדוביץ' בפנתינאייקוס, קרלו רקאלקטי בסיינה.

מי עוד, מי עוד?

ולימיר פראסוביץ', הצלף של ספליט בזמנו, עבד השנה בסן-פרננדו מהליגה הספרדית. פאבלו לאסו, מלך האסיסטים בכל הזמנים בספרד, החל לאמן את ולנסיה. ופנאיוטיס יאנאקיס, כמובן, אחד הגדולים, שעובד במארוסי מאתונה. תיאו אליבגוביץ', הסלובני ששיחק שנים כזר באיטליה וטורקיה, מאמן את אודינה באיטליה ודידייה גאדו את פו-אורטז בצרפת.

אז למה אצלנו רק קטש, וגם זה די במקרה?

אולי בגלל שיחסית לשנים קודמות, מסתובב היום מעט כסף בכדורסל ושחקני עבר בכירים שהשתכרו סכומי עתק לא יגיעו לעבוד במקצוע הפכפך ולא יציב תמורת 50 אלף דולר לעונה. אולי בגלל שרק שתי קבוצות ורבע בליגה הישראלית מציבות אתגר מקצועי אמיתי. אולי בגלל שאין מספיק מקומות עבודה, בסך כל 12 קבוצות בליגת העל. ואולי בגלל ששחקן גדול מעוניין להתחיל מיד למעלה, ויראה פחיתות כבוד במסלול שמתחיל באימון ילדים ונוער.

חלק גדול מהשחקנים הבולטים היו חד-ממדיים למעשה, ספק רב אם יש להם ידע תיאורטי ומעשי על המשחק השלם. ספק אם הם יכולים להדגים, לתרגל, להבין את המשחק על כל צדדיו, לדבר על טכניקה אישית וקבוצתית. ספק אם הם יכולים לעבוד בצוות, לעמוד בלחצים המופעלים על ראש מערכת. וישנן ודאי סיבות נוספות.

קטש נפצע בברכו ובמשך שנים ניסה להשתקם. אלמלא הסיטואציה המתסכלת, שכפתה עליו פרישה בטרם מלאו לו 30, ספק אם היה נשאב לאימון. לו היה ממשיך לשחק ופורש בגיל 35 אחרי קריירה מלאה ומספקת, סביר להניח שהיה מחפש ריגושים בתחומים אחרים. הוא פרש כמו אחד שכנפיו קוצצו ולתוך תמונת מצב המבלבלת שאפפה אותו, אל תוך ערבוביית הרגשות הזו, היה מי שהכניס רגל, הבריק וכבש. קוראים לו עמית גל, מנהל הפועל גליל עליון.

עשרה לשתיים בלילה, הפייה כבר לא תגיע כנראה. את מי בכלל מעניין למה אין בישראל מאמנים שהיו שחקנים גדולים בעבר? הכל שטויות, הדבר הראשון מחר הוא להרים צלצול לגל, לשמוע קצת אינסייד סטאף על קטש המאמן. איך השתלב, מה מאפיין אותו, איך משפיעים היחסים החבריים על הצד המקצועי ואיך זה שגל המפזז והמכרכר בקצב אש לא נמאס עדיין על קטש, או להיפך. אם יש מישהו בכדורסל הישראלי שבאמת קרוב לעודד זה הוא. או.קיי, נרשם. יבוצע. עכשיו אפשר לישון עם או בלי פייה. לא צריך טובות.

איטי, כבד והססן מחוץ למגרש

ויהי בוקר, וצהריים גם, ולפנות ערב יצאה סוף-סוף השיחה אל גל. סיכמנו לדבר מאוחר בלילה, בתקווה שגל התזזיתי יוכל לשבת על כורסא בנחת מבלי הצורך הכפייתי שלו להספיק שבעה דברים ולומר עשרים ושמונה משפטים בדקה וחצי. שיחה לילית על עודד קטש.

"אמרו על לוי אשכול פעם, שכוחו בחולשתו. אותו דבר עודד," הוא פותח. "קטש לא בא מעמדת המאמן הסטנדרטי, אין לו אירועי עבר, הוא לא מחויב לשום ספר או תסריט או התנהגות של מישהו שעבר עשרות ומאות משחקים כמאמן. אין צעקות אצלו, אין התלהמות. הוא בגיל של השחקנים. כבר ארבע שנים אני צמוד אליו. באיזשהו שלב, בתקופה שעבדתי אצל מיקי ברקוביץ' ברמת השרון, הרעיון הבזיק לי וזרקתי לו את זה. קטש אמר: 'נראה לך? רק זה חסר לי, להיכנס לבוץ הזה'.

בהמשך הוא נכנס לקטע של הטלוויזיה ושימש כפרשן בערוץ הספורט. ישבתי אצלו בסלון וראיתי אותו מדבר בטלוויזיה, מגיב מהר ונכון וגם כשהוא מכסח מישהו הוא עושה את זה בטעם ובצורה פוזיטיבית. בינואר 2004 חזרתי לגליל ואמרתי לעצמי, שאני צריך להביא איתי נדוניה. לא היה לי כלום נגד ארז ביטמן, המאמן באותה תקופה, אבל חשבתי שצריך לבנות פה משהו מחדש, מהתחלה, משהו שונה. קבוצה על בסיס ישראלי צעיר, שעודד קטש יוביל אותה וישמש לה מורה דרך. מאותו רגע התלבשתי לו על הווריד כמו שאני אוהב. התחלתי לשגע את הבעלים חיים אוחיון ואת יושב הראש ידין כהן, אחר-כך נפגשנו עם עודד והדוד שלו פעם ועוד פעם, וזה היה בדיוק בתקופה בה הוא פתח משרד לענייני נדל"ן עם אמיר מוכתרי בבית רובינשטיין בתל-אביב. בשלב מסוים ראיתי פתאום שהוא מסכים, אז הסתערתי עליו עוד יותר."

- ראית אותו מפרשן בטלוויזיה ומכאן הסקת שהוא הכי מתאים לאמן בגליל?

"שמע, מה זה מאמן? צריך מישהו שהשחקנים יכבדו אותו, שיהיה גם חבר של השחקנים וגם ישמור דיסטנס, מישהו שיתחבר לרוח הצעירה של הגליל. שיעשה שטויות וצחוקים ודברים משותפים עם השחקנים, אפילו אם הם לא מקובלים, ושכל זה יעבור בשלום בזכות כבוד הדדי. באיזשהו מקום, כמו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. פעולה קשה לביצוע, אבל ידעתי שעודד מסוגל לזה ושהוא יתאים, כי רצינו ללכת על קו צעיר, וגם עודד עצמו צעיר מאוד כמאמן, כי אין לו ניסיון קודם."

- ואורן עמיאל, עוזרו, הוא האדם המתאים ביותר להשלים אותו?

"מחוץ למגרש עודד הרבה פעמים איטי, כבד והססן. לצידו היינו צריכים מישהו רגיש שיכול להיות חבר שלו, ומצד שני שלא ידרוך לו על היבלות. אני חי איתו כמו בעל ואישה, אני מכיר את כל התכונות שלו. באורן תמצא יותר דקדקנות, ירידה לפרטים, הוא מסתובב הרבה באינטרנט, רואה, בודק ושומע. הוא פרפקציוניסט. איש של הגנה. ברוב המקרים מאמנים מציגים סגנון משחק שמתאים לאישיות שלהם כשחקנים. לא סתם אנחנו קולעים 100 נקודות למשחק, הרי עודד גם קלע 100 נקודות. אורן הוא איש של הגנה, הוא רוצה שהקבוצה הזו תשרוט את היריב כמו שהוא שרט."

- לפחות נכון לזמן שאנחנו מדברים, גליל לא ממש שורטת בהגנה.

"גם זה יבוא. שמע סיפור, אני הבאתי את אורן עמיאל להפועל גליל עליון. זה קרה כשפיני גרשון אימן כאן באמצע שנות התשעים. אמרתי לו שהוא הביא עשרה שחקנים, ואני מבקש ממנו רשות לצרף את השחקן ה-11. 'יש לי מישהו שמוציא מוקשים ברמת הגולן, הוא בחיל ההנדסה. הוא טרקטורון ממוגן, הוא יהיה מוטי דניאל של הגליל,' אמרתי לגרשון. פיני ענה לי שאם זה עושה לי טוב שיהיה בקבוצה שחקן מקומי, בן הגליל, אז שאלך על זה. לקחנו אותו בשתי ידיים. הוא קצת רגיש מדי, אבל חוץ מזה הכל בסדר."

- אתה מצליח להסתדר עם כל השיגיונות של קטש?

"לא פשוט להיות מנהל קבוצה אצל עודד. הייתי מנהל אצל פיני, אצל בלאט, אצל מולי קצורין, אבל עודד הוא פרפקציוניסט ברמות של הטופ של אמריקה. זה גדול עלי. כל דבר קטן מציק לו, מנושא האוכל ועד המקומות במטוסים בטיסות למשחקים באירופה. שמע, הוא שיחק במכבי תל-אביב ובפנתינאייקוס. זה הכי גדול שיש. עכשיו הוא בא עם כל הדרישות שלו לגליל, אבל אני לא יכול לעמוד בזה. אין למועדון שלנו אפילו מזכירה, ואני צריך לדאוג גם לענייני ניירות, הדפסות, הזמנת טיסות, ארוחות בבתי מלון. בנסיעות האחרונות הוא כבר היה די מרוצה ולא בא בטענות. שמע, ככה זה אצלנו. בעל הבית, חיים אוחיון, הוא איש נדל"ן. יושב הראש, ידין כהן, עובד משש בבוקר ועד אחת עשרה בלילה בבית אריזה להדרים ליד שמורת החולה. אנחנו אמנם די מסודרים, אבל לא ברמה שעודד רוצה. אני מנסה להסביר לו שלא כל דבר חייב להיות מתוכנן, אפשר גם לחיות על שליפות פה ושם."

"הוא מאחר כרוני, זה מטריף אותי"

- איך הוא הגיב בזמן התבוסה ברוסיה בחמישים הפרש נגד קאזאן ביורופליג?

"הוא היה בהלם. לא שיחקנו הגנה, לא שיחקנו חכם. הוא היה צריך במשחק הזה מישהו כמותו, מישהו שיוביל את הקבוצה ויהיה מאמן על המגרש. יש שתי גישות, אורן אומר שהכדורסלן הישראלי הוא לא גאון גדול ופשוט צריך לשנן ולשנן דברים, כמו שלומדים את שירת דבורה. עודד אומר, שצריך להראות ולהדגים לשחקן ומכאן והלאה הוא כבר יקלוט, ויתרגל ויבצע, והדברים יבואו מעצמם. נראה לו הכי קל בעולם לבצע פיק אנד רול או חדירה והוצאת כדור החוצה, כי הוא היה כל כך מוכשר, אבל זה לא הולך באופן טבעי אצל אחרים והוא לא מבין למה. הוא הופך להיות מתוסכל מזה, ומתחיל לשאול אם הוא אשם. שואל אולי הוא לא מלמד אותם בצורה מספיק טובה. אבל גם כשלא הולך, הוא לא מעליב. הוא עוצר, מסביר, משתדל לא לצעוק. הוא משתתף באימונים הרבה פעמים, והוא הכי טוב מכולם. זה מעציב לראות."

- מה מעציב?

"ששחקן שכבר פרש ועכשיו הוא מאמן, יותר טוב מהשחקנים שלו. בלי ספק, הוא יותר טוב מהם ולכן הם חייבים לכבד אותו. תראה, מאמנים אחרים כבר לא יודעים להדגים לשחקן על הצד הטוב ביותר. קטש מתרגל איתם על המגרש, מדגים להם ומנצח אותם. מאמנים אחרים זה לא זה, אתה יודע. כבר צמחה בטן והיא מפריעה, הם כבר זקנים ולא זוכרים איך ולמה."

- איפה טמונים הסודות הקטנים שלו כמאמן?

"בחיבור ובפשטות, וגם ביכולת להיות חדשני ומעניין. אלה גם היו התכונות הכי טובות שלו כשחקן. הוא לוקח דברים ועושה מהם פשוטים. לא כל משחק הוא כמו גמר גביע האלופות, ואפשר גם להפסיד. הוא נותן ביטחון לשחקנים שלו, כי יש לו ביטחון בעצמו. הוא אנטי תזה לכל מה שמאמן אמור או צריך לעשות. הוא חי על האינסטינקטים הבריאים שהיו לו כשחקן. הוא יגיד למשה מזרחי להמשיך ולזרוק, גם אם הוא עומד על 1 מתוך 9. ליאור אליהו, גם ביום חלש, מקבל אצלו 27 דקות. ליאור היה אוכל קש אצל הרבה מאמנים אחרים, כי ההגנה שלו חלשה והבנת המשחק לוקה בחסר, אבל קטש נותן לו ונותן לו עוד ועוד. אבי בן שימול היה יכול להיות דוגמן הבית של קסטרו, אצל עודד הוא מקבל פתאום 25 דקות משחק. הוא שומר על חברות, אנחנו יכולים לצאת לפאבים, לשתות חצי לילה ולדבר על כל נושא שבעולם, מרמת האינטימיות הכי גדולה ועד לנושאים הכי כבדים שיש."

- מה מטריף אותו?

"שיפוט לא טוב. הוא איש של צדק וכבוד. אני לא מתכוון דווקא לכך שהוא דורש כבוד מהשופטים כלפי עצמו, אלא יותר כלפי השחקנים הצעירים. הוא דורש יחס שווה לכולם, מהראשון ועד האחרון, וגם נותן את זה בעצמו."

- ולאורך העונה לא חששת שהוא יאבד פתאום סבלנות, יקום ויעזוב?

"הוא גר בבית הלל, אבל הוא תל-אביבי באופי. הוא צריך את חיי הלילה והמעבר לגליל לא היה קל מבחינתו. אנחנו כל הזמן צריכים להיות חדים וערניים לגביו, אבל בסופו של דבר החיבור בינינו תלוי בעיקר בו. האמת? לא הייתי רוצה להיות במקומו. הוא כל כך מפורסם שכל היום מבוקר ועד לילה מטרטרים לו בראש. מדן מרגלית, לערוץ הספורט, ליצפאן, לערוץ הילדים, לצאת ולחלק פרסים בטורנירים ידידותיים ואין לזה סוף. זה לא נגמר. אני כבר עייף מלהתעסק עם הזוהר וההילה סביבו. למזלו, הוא אוהב לצאת, אז הוא חי עם זה בסדר כנראה.

"הוא אוהב לישון והוא גם מאחר כרוני, וזה מטריף אותי. אני תמיד צריך להיות עם יד על הדופק איפה הוא, ושלא ישכח, ושלא יאחר לאימון או לטקס או לכל מקום אחר, ולהזכיר לו ולאיים עליו. כל הזמן יש סיפורים, פתאום מתברר שהוא קבע כל מיני דברים, וזה לא תואם את שעות האימונים. המזל הוא, שאני אחד היחידים שהוא תמיד עונה להם כשמתקשרים אליו. האחרים זה אבא שלו, שמטפל לו בעניינים הכספיים וחבר שלו יקי, שהיה איתו בניתוחים שעבר ולעודד קשה מאוד בלעדיו. אנחנו אולי היחידים שיודעים מה הוא אוהב ומה לא, מה הוא אוכל, מה שותה, עם מי נמצא ומתי ואיפה. אבא ויקי הם הראשונים ואחריהם יש את עמית גל והכדורסל.

"אבל בסופו של דבר, עם כל העיכובים והאיחורים הכרוניים, ואצלו איחור זה לא בדקות, הוא בכל זאת מאמן קבוצה בתקציב של מיליון דולר והוא מודע לזה. אני לא יודע אם אני עושה את זה הכי טוב שאפשר, אבל אני אוהב אותו גם אם הוא יורד עלי. להיות מנהל אצל עודד קטש זו לא מציאה. אפילו טפיחה על השכם לא קיבלתי ממנו."

"אני מתעורר בלילות וצועק: פיק אנד רול"

- קיוויתם וחשבתם שהשם שלו יספיק בכדי לגייס המון כסף וספונסרים.

"זה תהליך, אני מקווה לשמור אותו איתנו לפחות לעוד עונה. עד לרגע זה כבר שידרו עשרה משחקים שלנו בטלוויזיה, לעומת העונה שעברה שלא זכינו אפילו לשידור אחד. השחקנים משתפרים, בן שימול משתפר, אנטון קזרנובסקי משתפר, לאבישי גורדון חזרה הקליעה. זה הולך ומגיע למצב ששחקנים צעירים ומוכשרים ירצו לבוא לגליל ולהתאמן תחת עודד קטש, כי הם רואים כמה טוב הוא עושה לשחקנים שבהדרכתו. יותם הלפרין רצה לבוא, לא נתנו לו.

"החלום שלי הוא שתהיה פה קבוצה ישראלית לגמרי, עם שני זרים ולא יותר. זה מספיק. אני חולם להחזיר לכאן את עידו קוז'יקרו, ורוצה את גיא פניני מבני השרון, הוא מתאים לאזור. גם דורון שפר היה מצליח אצלנו יותר מאשר בהפועל ירושלים, אולי הוא עוד יחזור לעונת פרישה. זה החלום שלי והוא התחיל להתגשם בחזרתו של עודד, שהיה שחקן שלנו בעבר. בשבילי הוא מספר אחת. אם החייל מספר אחת בצה"ל הוא הרמטכ"ל, עודד קטש הוא כזה לא רק בצבא הישראלי אלא בצבא נאט"ו. דרך עודד הכל יותר קל. הוא מביא שקט וחיבור אולטימטיביים. הוא כמו שהיה פעם דודו מהפלמ"ח, כמו שהיה יוסף טרומפלדור. רוצים לבוא למענו."

- קטש שותף לחלום שלך, או שאתה מחליט כאן בשבילו בלי לשים לב?

"עודד לא פראייר, הוא חכם מאוד, קולט מאוד מהר, רואה את הנולד ובכך מזכיר לי את עצמי. למשל, בשבועיים האחרונים שנינו פתאום הרגשנו במקביל התחלה של איזושהי דריכה במקום. גם מבחינתי וגם מבחינתו, דריכה במקום זו נסיגה. שמנו לב שהמשחק שלנו מתחת לסל רך מדי והתחלנו לחפש שחקן גבוה."

- עד כמה עודד מעורב, או היה מעורב בטרום העונה, באיתור שחקנים חדשים?

"עודד לא התעסק כל-כך בחיפוש. הוא קיבל קלטות ומה שהכי חשוב לו זה הפיק אנד רול. נהיו לי כבר סיוטים בלילה מהפיק אנד רול הזה, כל היום פיק אנד רול, רול אנד פיק, חסמב"ה, חסמב"ה, הצילו. אני מתעורר בלילות וצועק: פיק אנד רול. חשוב לו שהשחקן יידע לבצע את הפיק אנד רול באופן מושלם. אמרתי לו עזוב כבר, אין כאלו בעולם. רד מזה."

- אז איך, בעצם, הבאתם את השחקנים החדשים שלכם?

"דרך החברים שלנו. את מייקל ג'ונסון הבאנו דרך הסוכן סטיבן, את כריסטיאן דלמאו דרך זאב גרוס. עודד הודיע שהוא רוצה את ליאור אליהו ואת משה מזרחי וקיבל אותם. ראינו קלטות של ברנדון קורץ מטורקיה, וחוץ מאופי סוער הוא בסדר גמור. עודד התייעץ קצת עם דייויד בלאט, עם ארז אדלשטיין. חלוקת העבודה מאוד פשוטה: אורן עושה את העבודה השחורה, עודד נותן את חוות הדעת ואני מזיין לשניהם את השכל. תוסיף לזה גם את ארז חזן, ותבין שיש פה צוות מאוד מקצועי. עבדתי עם הרבה צוותים, והצוות הנוכחי מוצלח מאוד. אני מקווה שחיים אוחיון יצליח וישכיל לשמור את החומר האנושי הקיים."

- ישנם מאמנים שלא היו מתייעצים עם קולגות לגבי שחקנים חדשים. זה מצביע, כביכול, על היעדר ניסיון ואולי גם חוסר בקיאות בנעשה בשטח.

"נכון, ואחרי זה גם כל אחד לוקח לעצמו את הקרדיט על פעולות שאנחנו עושים. עודד תפס את זה מהר מאוד, ולכן מיעט בכך. בכלל, הכניסה שלו למקצוע האימון לא היתה חלקה בגלל כל הבלאגן סביב תעודת המאמן שאין לו. אם היה יודע לאן הוא נכנס ושכך יהיה, ספק אם היה מגיע בכלל. היו שלבים שהוא הרים ידיים. פתאום בג"צים, פתאום אנשים אומרים שלא מגיע לו לאמן, שאסור לו ושצריך למנוע ממנו בכל מחיר. בסך הכל ילד מגבעתיים, שאוהב את הענף. הוא כבר היה עם רגל וחצי בחוץ בגלל זה, כמעט התנתק."

- ומה מונע ממך לחשוב שלא יתנתק בעוד חודש או שלושה חודשים? הוא לא נראה לך אדיש לפעמים, או חסר עניין?

"לא, לא. הוא מאוד אתגרי. הוא יסיים פה את המשימה. יש לי שיטות להדליק אותו ולגרום לו להימנע משאננות. צריך לעצבן אותו וליצור לו גירויים. אני עושה את זה בהפוך על הפוך, ומוסיף עוד הפוך אחד ליתר ביטחון, כי קטש הוא לא אדם רגיל ולא אוכל כל דבר. פחדתי קצת בהתחלה שהאימון יהיה גדול עליו, אבל הישראלים שלנו מתקדמים ואף אחד לא האמין שמאמן שמעולם לא תלה משרוקית על הצוואר יוכל להוביל את הקבוצה ככה. יש בינינו הבנה ואנחנו לא מחזיקים אף אחד בכוח. גם שפר, חזן וקוז'יקרו עזבו בזמנו מרצונם ולא החזקנו אותם. מה, אם הוא ירגיש שהוא רוצה ללכת נבנה חומה סינית מסביבו? די, נגמרו החומות. פירקו את החומה הסינית, הלכה החומה בברלין. רק פה בונים גדרות וחומות בינינו לבין הערבים."

לא עוברים שבועיים-שלושה ממועד השיחה עם גל, והנה ידיעה: גיא גודס מחליף את חנוך מינץ באימון מכבי ראשון לציון. הופה, מסתבר שקטש לא לבד. ההצלחה שלו בגליל עושה משהו ופותחת דלת גם לאחרים בדמותו. מה המהלך הבא, תומר שטיינהאור במ.כ. חיפה?