בעצם, אתם יודעים מה, חוזר בי. קטש ושרף יש בכל מקום, בואו בכל זאת נעשה אייטם אחד כללי למען השבת השפיות.

קודם כל, הייתי אתמול באירוע שארגן 'ספסל' בכפר סבא. זה לא שנעשיתי אוהד גדול של כדורסל נוער או אחד שלא מסוגל להחמיץ אירוע. הייתי שם משתי סיבות: קודם כל, כי הבטחתי לאיתי סלע הפלאי. שנית, כי רציתי לכבד את שלומי פרי על המאמץ הגדול והגשמת השאיפה הפרטית שלו.

בקיץ 2005 יזמתי ביחד עם עוד כמה חברים (אהרל'ה ויסברג, אילן השועל והדס פיסצקי) את היכל התהילה – 50 הגדולים של הכדורסל הישראלי בכל הזמנים. במקור זה ספר/אלבום, אבל מהר מאוד הפך לערב שלא אשכח לעולם. בצניעות, האירוע הכי מרגש בכדורסל הישראלי שיצא לי להיות בו, ועוד בתפקיד כל כך מרכזי.

זה ישב לי בראש כשנסעתי לכפר סבא לראות את אולסטאר הנוער של ספסל. בגדול, נהניתי. אשכרה ישבתי לראות משחק נוער, מה שלא קורה לי כמעט. איתי נהנה, אני נהניתי, אבא שלי שישב איתנו נהנה גם הוא והכל טוב ויפה. היה שידור בטלוויזיה, האולם הקטן היה מלא וכל הכבוד לכל המעורבים, נותני החסויות, השחקנים, המאמנים וכו'. אין טענות.

רק אחת, בכל זאת. בפעם הבאה שמארגנים ערב מהסוג הזה כדאי לבדוק מראש את מערכת הכריזה שהיתה נוראה ואיומה ברמות יוצאות דופן. לא יודע איך שמעו את זה על המשטח, ביציעים זה היה בלתי אפשרי. עם השיפור הזה, הפעם הבאה תהיה טובה עוד יותר.

יצא לי לפגוש שם את חנוך מינץ שראה את הפלאי והתפעל מגובהו. למחפשי הסקופונים שביניכם, הבטחתי לחנוך, אוהב התגליות ומטפח הכשרונות, שהפלאי, בן 8 כרגע, יגיע לעבוד תחת ידיו באופן אישי מתישהו בשנים הבאות. אולי ייצא ממנו איזה ליאור אליהו או משהו. אבל עם קליעה מבחוץ, כן?

הלאה.

עוד משהו שרציתי לספר לכם בהזדמנות הזו: מחר מתחיל שבוע הספר. לאוהדי ספריי השונים לאורך השנים, בשורות של ממש אין לי. השנה לא כתבתי ספר חדש, אבל יש, לעומת זאת, בשורה לחבר'ה הצעירים. יומן חדש, נוסף, השישי ברציפות, כבר יצא והוא אמור להימכר בשבוע הספר שיימשך עד ל-16 בחודש.

אני אמור ומתכוון להיות נוכח בדוכני מודן באירוע המרכזי שמתקיים בפארק גני יהושע בת"א. זה מתחיל ב-18.00 ומסתיים ב-23.00 מדי יום. כנראה שמחר לא אגיע, אבל אהיה שם ביום חמישי ובמוצאי שבת וגם במהלך השבוע הבא החל מ-20.30 מדי ערב (הייתי בא בכיף בשעה מוקדמת יותר, אבל יש רדיו, הלו, מאיר איינשטיין נוסע לשדר מהולנד).

מי שרוצה לקפוץ ולומר שלום, או שלא הספיק לקרוא את הספרים 'מסביב לכדור', 'דאנק בפרצוף', 'עבירה במתכוון' וכל השאר שמוזכרים שלינק 'הספרים שלי' – מוזמן מאוד לעשות את זה במהלך שבוע הספר. המחירים בדרך כלל זולים יותר.

מה עוד ככה, בשולי הדברים?

הנה מייל שהגיע לפני כמה ימים:

שלום ליו"ר,

לא יכולתי שלא להחסיר פעימה אחת או שתיים (זה באמת משנה לנשיא?), ולא לשים לב לאי הופעתו שלא לומר חסרונו הפתאומי והמפתיע של הקמפיין למען רוז'ה שלנו, יקירינו, יקירם של רוב בני התמותה ויקירה של הבלונדה הפרטית לא פחות, המטנס כעת על חימרם של אוכלי רגלי הצפרדעים וזאת דווקא בזמני משבר הפוקדים אותו כפקוד ביינום במגרש ההחלקה, זמנים בהם שבר את הקרח השוויצרי-ג'נטלמני שעטף אותו והעיף פיייי קיביני (סליחה, אמא) את מאמנו.

(דבר יו"ר הדירקטוריון: מה זה, מה עם איזו נקודה כדי לנשום לרגע?).

זמנים בהם הוא בקושי עובר שחקנים שפעם רק ממצמוץ רגעי, נו מה, של אחת מעיניו הענוגות הפסידו בו במקום מיידית וללא כל שמץ של אפשרות לחזרה או התאוששות. האם הידיעה כי פדררנו יקיר לבנו במשבר נעלמת מלבבו הרך של יו"ר הדירקטוריון? האם היו"ר אוהד ניצחונות חלילה וחס? איך לא יתמוך היו"ר בפדרר בשעת משבר זו? בטורניר היחיד שבו הוא טרם זכה להניף את הגביע הקדוש מעלה למרומים? ושמא אני לא בכיוון הנכון ושיעמם לו ליו"ר, עד כי זנח את רוז'ה?

האם היו"ר דוגל כעת בליגת טניס שוויונית בה אין כבר "שלנו", וזאת לשם הגדלת העניין והמתח? בחיי אתמהה אנושות ולא אבין זאת. בחיי ובחיי כל אוהדי השלנו. לא אבין זאת, לא אבין כלל. איכה ישא יו"ר הדירקטוריון אצבעותיו ברבים בזניחת רוז'ה שלו, שלנו?

נו, חתימה על העניין הזה אין, ככה שאני לא יודע אם מדובר בגדי, דיצה, מלכה או יוסף, אבל המייל נעים הליכות הוא, לא נכחיש זאת. רוז'ה-שלנו כבר יצא מהמשבר, ולפני כמה ימים הפגנו בו תמיכה מאסיבית לקראת צאתו למלחמה ברפאל נדאל ברולאן גארוס. שיטוט קצר בנבכי הארכיון יעשה את העבודה, אני מניח.

ובכל זאת, אם זה לא ברור עדיין, ורגע לפני המשחק נגד טומי רוברדו הספרדי המלעון בשמינית הגמר, זעוק נזעק את קריאת הקרב: היידה רוז'ה-שלנו, היידה, היידה, היידה. לא יהיה כמותך לעולמים.

ואם כבר טניס, התקשיתי שלא להתפעם מפתיחות לבו של אנדי רם חסר המעצורים. הנה, תראו.

ולסיום, מלה על חידת בעל המאה - אולי המוצלחת ביותר מבחינתי מאז קם כדורסלע. אתם עומדים על, שימו לב טוב-טוב, 0 מ-44. כל הניסיונות עלו בתוהו, כל הניחושים הלכו אל הבוהו. מה יהיה? יש לכם עד מחר להמשיך ולנסות. הפרס ממשיך להיות שטר ריחני ונעים למגע ולמראה בסך 100 שקל.

בוקר צח, צהריים זכים, ערב נינוח במיוחד.