עברו כמה ימים טובים בלי אף שיר וזה לא מתקבל על הדעת. זה מראה שני דברים בעיקר, ושניהם לא מוצאים חן בעיניי:
- אני עסוק מדי ביומיום מכדי להתפנות לשירים, וזה מאוד-מאוד חבל.
- בלי שירים כדורסלע שווה פחות.
ומכאן, שמה שהוגדר כאן כ'שיר אחד ביום' והפך עם הזמן לשני שירים בשבוע, חייב להשתנות. לא בטוח שאפשר לעמוד בשיר אחד ביום, ולו רק מהסיבה שיש כאן חמישה אייטמים יומיים (בשאיפה) והרבה יותר מזה אייקונים למלא. אבל בטוח שאפשר להתאמץ יותר, לנסות יותר, להשתדל יותר. וזהו, מישהו מנוסה ייעץ לי להפסיק ולהתנצל אז אני מפסיק להתנצל בזאת.
והנה מה שאני הולך לעשות עכשיו: סיקור מקיף של המאורעות האחרונים במכבי ת"א באמצעות שירים. כמה שייצא – ייצא. ושימו לב לשמות השירים ולקישורים שלהם לנושאים, כן?
שיר אחד של פול יאנג לכבוד מייסיאו באסטון, שביקר כאן לרגל החתונה על עמי ביטון (שבתוך כך הפך פתאום מאלמוני יחסית לאיש המשק השלישי הכי מפורסם בכל הזמנים, אחרי אמנון נתנאל ושחור). יחזור באסטון או לא? אם נחיה סביר שגם נראה.
שיר שני של קייט בוש לכבוד עודד קטש, המאמן הכי צעיר של מכבי ת"א אולי מאז צביקה שרף עצמו אי-שם בשנות השמונים. אוי, איזה קול יש לה.
שיר שלישי של ניק קרשו לכבוד נבן ספאחיה, שעוזב אחרי עונה אחת ונכון לעכשיו מספרים לנו על שלל הצעות שעומדות בפניו, אבל אחד לא יודע לאן ילך. חידה של ממש.
שיר רביעי של סול טו סול לצביקה שרף, שאחרי עשר שנים מחוץ למכבי ת"א והרבה מאוד זמן של ישיבה בבית למעט חודשיים פה, חודשיים שם עם הנבחרת, חזר לחיים.
שיר חמישי לנואל פיליקס, גם הוא של ניק קרשו (אם כבר נזכרתי בו פתאום אז עד הסוף). פיליקס ידוע שאסור לו להוריד את הראש כרגע אחרי עונה כל כך לא טובה, ואת מיטב הניחומים והעידוד הוא מקבל דווקא מהזמר הגמד שבלט בתחילת ובאמצע שנות השמונים.
ושיר ששי ואחרון לחברי הנהלת מכבי ת"א האחראים על תפקודה של המערכת, שהחליטו לחזור הביתה, אל השורשים, ולהצטייד בשני מכביסטים אמיתיים. אודיסיי יעזרו להם לעשות את זה.
