אז איפה היינו?

שבוע הספר התחיל ואתמול לא הייתי. שערורייה. היה לי חם מדי, היה לי מבואס מדי, זה לא היה היום שלי. יצאתי לעשות הליכה מהירה מתוך עצבים בשכונות יוקרה סמוכות למקום מגורי הצנוע לעומתן. השקט של הרחובות הקטנים בהם גרים העשירים עשה לי טוב, מוכרח לומר. אחר כך חזרתי הביתה, ובין ובין גיליתי שדג'ורג'ביץ' האהבל שוב הפסיד עם מילאנו לוידי ויצ'י בולוניה ושוב בבית. איזו קבוצה מפגרת המילאנו האלה, לא יאומן. ולחשוב שהרביץ' הדג'רוג'ביץ' הזה עשרים ומשהו הפרש בראש של רבי פנחס הגרשוני בעונה שעברה, ועוד במשחקו הראשון בקריירה כמאמן.

Unbelievable

היום אני אהיה שם. כי שבוע הספר התחיל וחייבים להיות. זאת אומרת, רוצים להיות. זאת אומרת, רוצים להיות?

וידוי מיידי כאן ועכשיו. איכשהו, משום מה, השנה פחות בוער לי להיות שם ליד הדוכנים. אין לי הסבר. אני חושב שהכל מתחיל ונגמר במות אימא שלי. כל דבר נראה אחרת עכשיו. שום דבר לא מרגיש חשוב מספיק או הכרחי. לא תמיד יש את הדרייב וזו בעיה. אם היתה לי אפשרות ללכת אתמול לשבוע הספר ולא הלכתי, כנראה שמשהו שהארד דיסק הפנימי לא לגמרי מיושר כמו שצריך.

היה לי כל כך חשוב בעבר לעמוד ליד הדוכנים בשבוע הספר, לראות את הנתינים מקרוב, להרגיש את תחושות עם, לראות את הילד שקונה את יומן הכדורסל החדש או את זה שמנדנד לאמא שלו שתקנה לו ולא מצליח לשכנע אותה.

היה לי חשוב לראות את התנועה. יש אווירה טובה בשבוע הספר. תרבותית, הרבה חיים. יש עניין. אנשים עוברים וחוזרים והולכים. ולמי שספון בביתו משל היה מנחם בגין הקשיש ויושב רוב רובו של היום על המחשב, זה שינוי מרענן. שעות, שעות עמדתי ליד הדוכנים על הרגליים. לא קל. תמיד אמרתי שלהיות זבן בחנות בגדים, מקום בו המוכרות תמיד עומדות כי אין כסאות, זה אחד הג'ובים היותר קשים לביצוע.

היה לי מאוד חשוב להיות בשבוע הספר. לראות את הפרצופים הקבועים חוזרים שנה אחר שנה ומתעניינים: נו, מה הוצאת השנה? יש משהו חדש? ספר NBA למה אתה לא עושה? אהה, תעשה? מתי? זה חשוב. אתה יודע מה, אני אקח את עבירה במתכוון, זה נראה לי מעניין. מה כתוב בו?

גם עכשיו חשוב לי, אבל קצת פחות. נראה, אולי עם הספתח של הופעת הבכורה הערב יבוא לי חשק גם להמשך. כך או אחרת, אחרת או כך, כל זה לא אומר כמובן שאני לא רוצה לראות אתכם. את החבר'ה הקבועים וגם את אלה שלא. מי שרוצה להגיע מוזמן בכיף. דוכני מודן, כן? חתימה והקשה נשיאותית באות בהחלט בחשבון.

שעות הפתיחה: 18.00 עד 23.00, אני מעריך שאני אהיה החל מ-20.30 ועד לסוף. הנה, פעם הייתי מגיע ב-18.30 כמו אריה. אבל האמת, לאורך כל השבוע הבא אני אמור להגיש את תוכנית הספורט של רדיו ללא הפסקה, ככה שגם אם הייתי מאוד רוצה לא הייתי יכול. בקיצור, הערב בת"א, במוצאי שבת בכיכר אורדע ברמת גן. המשך הלו"ז בקרוב.

בהזדמנות זו איחולים נמרצים ביותר לרוז'ה-שלנו פדרר לקראת רגעי ההכרעה ברואלן גארוס. משחק מול ניקולאי דוידנקו, מדורג מספר 4 בעולם, אף פעם לא אמור להיות קל. המאזן הוא אמנם 0-8 לרוז'ה-שלנו בקריירה, אבל רק אחד מהם נערך על חימר והרוסי נמצא בכושר פנטסטי. נראה ממש טוב. יש מקום לדאגה, לא נכחיש זאת.

בחצי הגמר השני ישחקו נדאל נגד דיוקוביץ'. על הנייר זה נדאל, אבל הסרבי כל הזמן הולך ומשתפר. מי יודע. ההיגיון אומר נדאל נגד פדרר בגמר. הלב חושש מהפתעה לרעה. כל זה קורה מחר. אין, אין כמו טניס. חבל על הזמן.

שלומות ונצורות לכם בשלב זה.