הרבה מאוד דברים קרו בימים האחרונים ואין אלא ברירה אלא לתת עליהם את דעתנו. קודם כל ולפני הכל, אפילו לפני ג'יימי ארנולד שחיכה יום, יומיים או שלושה ואז פתאום הפציץ עזיבה לדינמו מוסקבה האיזורית, תרשו לי להביע תנחומים ולהשתתף בצערם של כל אוהדי טרוויזו-שלנו.

הקבוצה מתפרקת מנכסיה הגדולים ובתוך זמן קצר איבדה שלושה מהעמודים המרכזיים שמחזיקים את המבנה. דייויד בלאט עזב ועוד לא הודיע לאן, מרקוס גורי וניקוס זיסיס ימשיכו להיפגש יום-יום בתלבושת האדומה-כחולה של צסק"א מוסקבה. בעונה שעברה עזבו אותנו ראמונאס שישקוסקאס לפנתינאייקוס, דרו ניקולאס לפילזן, אנדראה ברניאני ואורוס סלוקאר לטורונטו. איכשהו, קמנו אז מהרצפה והמשכנו לרוץ ולבעוט.

הסיפור עם אראזם לורבק גמר אותנו, לא נכחיש זאת. בגלל הפחתת 12 נקודות לא הגענו לפלייאוף, איבדנו מקום ביורוליג, נלך לשחק ביול"ב קאפ ועכשיו גם נצטרך לאתר חצי סגל חדש ולהביא מאמן חדש. איזה כאב לב. אין אלא לומר שני דברים: אחד, סססססססססססאמק על כל העולם ועל מה שקרה לנו. השני, לברך מקרב לב ולאמץ לחיקנו דווקא בימים קשים אלה את מרקו אטריפלאדי, הג'נרל המנג'ר החדש שהגיע מביילה (אולי יביא איתו משם את אריק דניאלס המופתי?).

ועכשיו לג'יימי ארנולד. כבר כתבתי לא פעם כאן, שהאיש הזה מסתורי-משהו בעיניי ושמהותו לא פוצחה במאה אחוז בידי התקשורת וכתבי השטח המלווים את הקבוצה. עם זאת, מכל ראיון, אפילו קצר, שהתקיים איתו יצאה כותרת מושכת ומעניינת. האחרונה שבהן נעלבת: "חשבתי שאני בן משפחה במכבי", או "חשבתי שמכבי היא כמו משפחה", או משהו כזה. אכן כי כן, עלבון. אכן כי כן, כאב לב.

אני לא בטוח שזה צעד נורא ואיום, אבל ברור שכישראלי ארנולד נתן אפקט רציני מאוד למכבי ת"א. הציל אותה מהמון הפסדים, עזר לה לבצע הרבה קאמבקים. אחד הכי טובים במר נקודה לדקה שנראו כאן בשנים האחרונות. תכל'ס, אני מבין אותו. כן פספורט ישראלי, לא פספורט ישראלי – ברוסיה נותנים לו חוזה גדול פי שניים ויותר ומקום קבוע בחמישייה. הוא היה פראייר אם לא היה לוקח את זה.

לאורך כל התקופה שלו במכבי היתה תחושה שהוא לא ממצה מעצמו את המקסימום. לא בטוח שהיינו רוצים לראות את המקסימום של שחקן שכמעט לא מוציא החוצה ומאוהב בקטע של אחד על אחד או ראש בקיר, אבל את הדברים לא ניקח ממנו אף פעם. הקליעה המופתית (כשהיא נכנסת) והמאוסה (כשלא), ביד אחד מהפינה תוך כדי סיבוב; יכולת הריבאונד המצוינת בשני הצדדים והרבה עם כל הלב כשממש בא, מול שחקנים שגבוהים ממנו בחצי ראש ויותר.

ארנולד הוא ממשפחת הסולומונים והביינומים, רק מאסיבי וגבוה יותר. בדומה לסולומון ולהבדיל מביינום, הוא כבר לא ישתנה. מכבי מהמרת על השינוי שיהפוך את ביינום לשחקן קבוצתי יותר, ובונה על העונה הראשונה שלו כאן כבסיס לשינוי. האנשים שם לא חשבו שזה יכול לקרות עם ארנולד, ומבחינתם, כנראה, הוא קלף חשוב ואפילו מכריע משחקים, אבל לא שווה מו"מ בהול ומזורז, ובטח לא שווה סכומים כמו שקיבל ברוסיה. נו, אז הוא הלך. נתגעגע לטיפים המנצחים בריבאונד התקפה. איזה סקורר, יא אולוהים.

וכמו שכתבתי כאן בעצמי והתאהבתי בהשוואה (לא אכחיש זאת ואף לא אצטנע במקרה הזה), הוא מאוד מזכיר לי את סוג השחקן שהיה רנדי ווייט, נניח. לגמרי אופנסיב מיינדד וכזה שחושב (מאוד והרבה) על עצמו, ועל איך להוציא מעצמו בכוח את המקסימום בתוך התבנית הקבוצתית שלא תמיד לרוחו. ואגב, נראה כאילו רוב הסיכויים שהוא לא ישחק עם הנבחרת בטורניר ההזדמנות האחרונה. אני אתפלא אם כן. לא רנדי, נו. אני מדבר על ארנולד. אתם לא מרוכזים היום.

גם בהפועל עפולה/גלבוע/ אפרוחי סר ש. הרמלין-העמק קרה משהו. פתאום דני פרנקו הולך ואבנר יאור חוזר. זה שיאור חוזר מובן. הוא עשה שם עונה מצוינת לפני שעזב עם שרון דרוקר לריטאס וילנה ומשם עבר לעירוני רמת גן. אבל למה יאור לא ממשיך ברמת גן? ולמה דני פרנקו לא ממשיך בעפולה-גלבוע-וכו'?

לפחות לפי העונות ששניהם עשו, הם היו אמורים להמשיך כל אחד במקומו, לא? לפחות ככה זה נראה לי. את ימי כתב השטח שלי סיימתי כבר מזמן ואין לי כוונה לחדש בקרוב, אבל ברור שהנושא הזה שווה בירור. אלא שמדובר בקבוצות קטנות שאף אחד לא ממש שם עליהן, ולכן צריך ללכת למקומונים של ר"ג ועפולה. שם לא נמצא רק את "הנהלת הקבוצה מודה לדני פרנקו/אבנר יאור על פועלו", אלא נתבשר ודאי בסיבות האמיתיות.

את המקומון של עפולה אין לי, אבל שמעתי במקרה גירסאות שטוענות שמה שנראה כלפי חוץ שונה לגמרי ממה שהיה בפנים, ושלפרנקו לא היה סיכוי לעונה נוספת שם. את המקומון של רמת גן אני מקבל אבל מציץ בו רק לפעמים. בפעם האחרונה שכן בדקתי, קראתי שם על מחלוקות בין יאור ליו"ר בני ברנר על רקע העובדה שהבן, אור ברנר, לא קיבל מספיק דקות והזדמנויות. נו, ישראל 2007. אם זה ככה, אז באמת שאין ליאור מה לחפש שם.

שלא לדבר על עידן פלדה, הבן של, שעומד לקבל את אימון עירוני אשקלון (או אולי כבר קיבל), בעונה השנייה בסך הכל לניהול הקבוצה בידי האב. מקרה כזה יוצר את הרושם שפלדה, שישב הרבה מאוד עונות בחוץ מאז ימי הפועל ת"א, נכנס לקבוצה בעיקר כדי לקרב את הבן שלו למזל, כי המזל לא הגיע אליו מספיק מהר או בקצב המקווה. פשוט, אתם יודעים, לא היה לו נעים למנות אותו כבר בעונה הראשונה, אז הוא השתפשף על הניסיון של רוני בוסאני וחנוך מינץ. עכשיו הוא כבר מוכן. כמובן שאין ולא יהיה לזה אישור, אבל ככה זה נראה מבחוץ.

ובספרד, יא אולוהים. איזה פלייאוף יש בספרד. 2-2 בין ריאל לבדאלונה והסדרה חוזרת למשחק חמישי ומכריע במדריד. בדאלונה עמדה עם 1-2 לטובתה ואפשרות לזכות באליפות במשחק ביתי, אבל זה אאיטו, שכחתם? הם הפסידו בשתיים הפרש, 70-72. זה הניצחון השני של ריאל בסדרה הזו באותה תוצאה ממש.

ברצלונה ניהלה משחק שלישי אצלה בבית אחרי שגנבה לטאו את יתרון הביתיות (לא מאמין במאלקוביץ' ולא יעזור כלום), ועלתה ל-1-2 בזכות סל ניצחון של נבארו עם הבאזר.

וסטן ון גאנדי, ששוחרר ממיאמי בפעם האחרונה ששמענו עליו, הוא המאמן החדש של אורלנדו מג'יק. נו, אני מאמין ומעריך שנחיה עם זה.

ולגבי בודירוגה – הבנתי שהוא נפרד מ-11 אלף איש באולם של רומא (לפלייאוף האיטלקי הם באים, היורוליג מעניין להם את התחת כנראה) אחרי התבוסה המבישה לסיינה 70-49. אבל לפי כל מיני ידיעות שהופיעו פה ושם, לא ברור באלף אחוז שהוא פורש ורק השבוע הוא אמור להודיע מה, כמה ולמה. כל עוד יש תקווה, ניאחז בשולי שמלתה המתנופפת ברוח.

ברכות למולי קצורין ולננו גינזבורג על הזכייה באליפות צ'כיה עם נימבורק. אין לאף אחד מאיתנו מושג מה רמת הליגה שם, מי נגד מי ובעיקר למה ואת מי זה מעניין, אבל זה, כאמור, לא מונע מאיתנו להיות צרי עין וחסרי יכולת פרגון. היידה קצורין-גינזבורג והחיים הטובים בניכר, איפה שלא מאוד חם, והבחורות לא פחות יפות, אם לא יותר. דרוקר, אגב, הלך ל-2:2 עם אוסטנד שלו נגד ברי בגלל הפסד בנקודה ושערורייה בסיום. בחמישי הוא יקרע להם את הצורה, אין מה לדאוג. אופס, עדכון: נקבע משחק חוזר! ואללה-די-חסר-תקדים.

ולסיום, ספורט 5. בדקתי את לוח השידורים להיום, מתוך הנחה שיש סיכוי טוב שאמצא שם שידור חוזר של חמישיות האחרון. מה לעשות, פספסתי את כל השידורים שהיו מיום שלישי ועד היום. התוכנית הזו פשטו לא מתלבשת לי טוב משום מה. בקיצור, יש שידור הערב ב-20.50, אז אולי הפעם. ואתם יודעים מה עוד? מתוך 30 תוכניות בין חצות (אתמול) ל-4 לפנות בוקר מחר והשידור החי של סן אנטוניו נגד קליבלנד – 26 תוכניות מוגשות בשידור חוזר. לא ביזיון? אימא של הביזיון. הנה, תראו בעצמכם.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.