חברים וחברות, אומה נכבדה, עם יקר ונתינים בתפוצות באשר הם,

הריני מפציר בכם, ואף ממליץ בחום, לבטל את כל תוכניותיכם לאחר הצהריים זה. כל מי שלא חייב לעשות את הדברים שקבע לעצמו להיום החל מ-16.00, שידחה לפעם אחרת. מי שמוכרח-מוכרח בכל זאת להיות טרוד ועסוק בכל מיני עניינים בין 16.00 ל-19.00 פחות או יותר, הוא כנראה סוג של סוס מת. ולא נכחיש אמירה בוטה זו כלל ועיקר.

היום, היום הזה ממש, יעלו רוז'ה-שלנו פדרר ורפאל נדאל לגמר הרולאן גארוס. שום דבר לא ישווה לזה, עם יקר. לא לברון ג'יימס נגד טים דאנקן, ודאי לא הנבחרת הצעירה נגד הולנד בענף הביפ. אולי רק שתי הדקות האחרונות בין הפועל ירושלים למכבי ת"א בגמר הפיינל פור, כשירושלים עדיין ביתרון. זה כן, אוקיי. זה כן.

אבל כל השאר? אין, אין דבר כזה בספורט. אחד על אחד. הראשון נגד השני בעולם. הכי טוב על חימר נגד זה שרק החימר של פאריס חסר לו לקולקציה. המבטים, האנרגיות, העוצמות, הלחץ הפיזי, הלחץ המנטאלי, העליות והירידות תוך כדי משחק, החבטות הגאוניות, הטעויות הבלתי יאומנו תחת לחץ. חבל לכם על הזמן.

אני קורא בזאת לאומה, לעם ולבני כל עדות, לצאת מהשטויות. לעזוב הכל. לכבות מכשירים סלולאריים, לנגב היטב את זגוגיות המשקפיים למי שיש, ולמי שאין – לשטוף היטב את פניו ולהיות עירוני ונכון אלי קרב. ואז, בסביבות 16.00, לשבת ולראות ביורוספורט את אחד מאירועי השיא של הספורט העולמי. הכי הכי ספורט נטו שרק אפשר, בלי התלהמות שלפני, ובלי אוהדים שפורצים למשטח, דורסים ומקללים ומשחיתים רכוש.

רוז'ה-שלנו נגד נדאל שאינו שלנו ונחשב לפייבוריט על המשטח הזה. הוא מוביל על פדרר 1-5 על משטחי חימר לאורך הקריירה הקצרה שלו.

ומרוב מתח כמעט שכחנו את קריאת הקרב המפורסמת, אבל לא ניפרד לפני שנזעק בקולי קולות ונקווה ששאגתנו זו תגיע גם לאוזניו של יקירנו אי-שם בפאריס הרחוקה:

היידה רוז'ה-שלנו, היידה, היידה, היידה!