אוי, הרבה מאוד זמן לא היה כאן 'שיר אחד ביום'. מאוד לא בסדר מצידי. אם לא כלפיכם, אז בעיקר כלפי עצמי, כי מקורות יודעי דבר שסובבים את כדורסלע יודעים לספר, שהאתר הזה הוא בסך הכל סיפור כיסוי.

לא להאדרת הכדורסל.

לא להאדרת הסיפרה.

לא להאדרת הנשיא, כתביו או ספריו.

אפילו לא למתן במה מפעם לפעם לנתינים באשר הם.

כדורסלע קיים בעיקר כדי לכתוב ולקשקש קצת על קליפים, ולהביא מפעם לפעם איזה שיר טוב מהעבר הרחוק. ואם יש משהו טוב גם עכשיו, אז אולי גם קצת כאלה. בבחינת, "תן לי חצי קילו גרעינים משנות השמונים, מאתיים גרם פיסטוק מהתשעים ואתה יודע מה, גם בוטנים אמריקאים עכשוויים, טריים יחסית, אחרת הם יהרגו לי את השיניים".

ואם אני כבר בשוונג על החלטת המנהלת הקרובה, אם להאמין לדיווחים, על הרחבת ליגת קזינו ל-12 קבוצות אחרי שנקבעו היורדת והעולה, אז למה שלא נכבד את האנשים הקובעים שאינם מכבדים את הספורט, בשיר הכי יאה להם.

עוד לפני זה, מלה קטנה: טוק טוק היו חתיכת להקה. אחת היותר אהובות עלי בזמנו. לסולן שלהם, ששכחתי איך קוראים לו (מארק משהו, אני חושב), יש חתיכת קול מיוחד, מתבכיין כזה, ובקליפ הספציפי הוא אפילו עושה פרצופים נוראיים של דביל ואימבציל, אולי כאות הזדהות עם ההחלטה הלא ראויה שעומדת להתקבל בקרוב.

אבל הוא תותח, הסולן. באמת תותח. והם פגז של להקה, שהתחילו עם כיוון אחד, עברו לכיוון אחר ומי שבאמת מחזיק מעצמו אוהב מוזיקה צריך להצטייד באלבומים שלו. כולם. זאת אומרת, כל אוהבי המוזיקה, בכל האלבומים של טוק טוק.

אז הנה, כאן יש לכם את Such a shame

יעני, כמה חבל, או איזה בושה.

ואני אישית מעדיף לתרגם את זה כ"בושה, חרפה וכלימה". יותר מזה, אני גם משוכנע שצביקה שרף מאמץ את התרגום המפתיע הזה.

תיהנו. אם לא ממנהלת ליגת קזינו, לפחות מטוק טוק.