במסגרת שיטוטי באינטרנט ולמרות מחסור די היסטרי בזמן, מה שבאמת מעניין אותי, אני מצליח להתלבש עליו איכשהו. כזה היה המקרה עם הכתבה על קני סימפסון, וכזה הוא המקרה עם שאלות-תשובות סטייל עם טים שיי באתר הופסהייפ.

אהה, שוב התחלנו? קודם לא ידעתם מי זה קני סימפסון, עכשיו אתם לא יודעים מי זה טים שיי? סר ש. הרמלין, כנראה שלא ניערת מספיק טוב את החבר'ה על הפאשלה הקודמת. טים שיי היה מאמן מכבי ירושלים באמצע התשעים. לעונה אחת, נדמה לי (על אף שאינני אביב לביא). אמריקאי. יהודי, אם אני לא טועה. אימן גם בספרד פעם, אני חושב.

בקיצור, היום הוא הסקאוט הראשי של שארלוט בובקאטס. הפנו אליו כל מיני שאלות, וכדי לקצר אני אקח רק את החלקים המעניינים יותר (לפחות אותי), מתוך התשובות שענה.

דיל? דיל.

ראשון. "סקאוט צריך להיות רואה ואינו נראה. אסור לו לדבר עם שחקנים. אני אף פעם לא מדבר איתם, הם תחת חוזה וזה אסור. תמיד אדבר עם מאמנים, עם אנשי מקצוע אחרים. יש מאמנים שמתירים נוכחות באימונים ויש כאלה שלא. מתוך עבודה רבה שנים באירופה, יש לי הרבה היכרויות. למשל, הג'נרל מנג'ר של ג'ירונה, שעבד בעבר בתפקיד דומה בברצלונה, או לינו פראטין מאיטליה (בצוות המקצועי של רומא). אני מדבר גם עם סוכני שחקנים, לגבי מטרות עתידיות שהשחקן שהם מייצגים הניח לעצמו. זה חשוב, כי קחו את המקרה של פראן ואסקז, למשל. כולם יודעים מה קרה איתו ועם ה-NBA אחרי שנבחר גבוה בדראפט, נכון?".

שני. "החלום שלי הוא לשמש מאמן כדורסל. להרצות בקליניקות, לדבר בטלוויזיה או ברדיו, להיות סקאוט - הכל טוב ויפה. החלום שלי הוא תמיד לאמן ואני עושה את עבודת הסקאוט בעיניים של מי ששימש מאמן במשך 14 שנים, ושחקן במשך שמונה שנים נוספות. לפעמים אני אומר לחברים שלי למקצוע, שכולנו בעצם מאוהבים באותה פילגש. השחקנים והמאמנים יכולים לגעת בה. כל השאר יכולים רק לצפות בה".

שלישי. "ב-2004 בניתי מאגר מידע גדול עבור שארלוט. כל שחקן שמופיע שם נמצא במעקב מאז על ידי המועדון. מאז דברים התקדמו ואני יכול לומר שנכון להיום ניתן לבצע סקאוט ומתקיימים מעקבים אחרי כל מי שמשחק כדורסל מאורגן ולא משנה באיזה מקום זה קורה בעולם. כן, לפעמים זה נעשה מונוטוני ומשעמם, אבל זה מאתגר".

רביעי. "הגיל הכי צעיר שממנו והלאה אנחנו מתחילים לעקוב אחר שחקנים הוא 16. בשכבת הגיל הזו השקן הכי טוב בעולם הוא ריקי רוביו מחובנטוד בדאלונה. הוא סיים את העונה בליגה הספרדית כמלך החטיפות. הוא מקצוען. לדעתי, הוא הוליך את הליגה גם באינטליגנציית משחק".

חמישי (וצר לי מראש שהתשובה מרגישה קצת תלושה). "בעולם אידיאלי אני חושב שהג'נרל מנג'ר ב-NBA צריך לבחור את השחקן שהכי מאתים לו, ולא משנה אם הוא בינלאומי או יוצא קולג' קטן או מכללה גדולה. יש שחקנים שהצליחו במכללות, יצאו לעונה עד שלוש עונות באירופה והמעקב אחריהם נמשך גם שם, כמו במקרים של לין גריר, צ'ארלי בל, צ'אק אטקינס או בראד מילר. לעומת זאת, חלק מהאמריקאים שיוצאים לחו"ל כבר לא חוזרים יותר לחיות בארצות הברית. היו השנה 60 שחקנים בינלאומיים בפלייאוף של ה-NBA, חלקם כוכבים בקנה מידה עולמי ובקנה מידה של ה-NBA, גם אם אתה לא אוהב אותם".

ששי. "יש 8 שחקנים סרבים בליגה כיום. אחד מהם משחק בגמר ה-NBA עם קליבלנד (פבלוביץ'). יש יותר סרבים למדינה הקטנה הזו, מאשר יש ליבשות שלמות על פני כדור הארץ. יהיו עוד סרבים בליגה בזכות מוסר העבודה המצוין שמציגים תמיד המאמנים הסרביים".

עד כאן דברי מר טים שיי להיום. תודה לך, חבר יקר.