7:48 בבוקר, בדרך לקייטנה של איתי סלע האגדי, 1.40 מ' בסוף כתה א' וסנטר העתיד של עירוני רמת גן, או אולי בכלל כותב מוכשר בגובה 2.06 מ'.

ברדיו, גלגל"צ הפעם, מנגנים את "האהבה שלי היא לא האהבה שלו", בביצוע היותר אהוב עלי. זה של צ'רצ'יל, יצחק קלפטר. אני זוכר שגם גידי גוב שר את זה, אבל של קלפטר יושב אצלי טוב יותר. הוא כתב את הלחן בזמנו למלים של יהונתן גפן והשיר הזה צרוב בזיכרון כאחד משירי הילדות עליו גדלתי.

מלים חביבות, סיפוריות, סוג של עלילה. ולשמוע אותן על הבוקר כל כך הרבה שנים אחרי, בקיץ 2006 (דווקא התחיל טוב היום, פחות מיוזע ואולי יישאר ככה. אין סיכוי, הא?) עושה לי טוב.

"סגרתי אצבעות על ירכך, ואת נתת מבט כזה גבוה ומחנך, אמרת לי אפלטון, אמרתי למה לא. אבל האהבה שלי היא לא האהבה שלו", שר קלפטר ומזכיר טקסט ישן שגירה את הדימיון פעם, בניסיון להבין איך בדיוק סוגרים באמנות אצבעות על ירך נערה צעירה, מתבגרת ואחר כך בחורה שלא לדבר על המלה הקדושה מכל: אחת שהיא כוסית של ממש.

ולזה נלווה הפחד המצמית. החשש מאותו מבט גבוה ומחנך, שאכן הגיע בסופו של דבר לא פעם. לא כל כך נעים לראות גן סגור, ועוד פחות מזה להיתקל במבט גבוה ומחנך של מישהי שלא בא לה על תנועות האצבעות שלך. מביך. מאוד. כל אחד נתקל בזה לאורך קריירת החיזור, אל תשחקו אותה תמימים פתאום.

ואחר כך המשפט שאי-אפשר בלעדיו. "האהבה שלי היא לא האהבה שלו", עוד סוג של דגל שנשאנו כשהגענו לכתות ז'-ח', ופתאום הבנים הגדולים יותר התחילו לגנוב לנו את הבנות שהתחילו לגדל ציצים. נשארנו מאוהבים בבנות הכתה שלנו, נאלצים להרים ידיים מול הבנים של ט' ושל י', שתפסו פתאום גובה וקיבלו ביטחון. ניסינו להשתמש בזה, כשאמרנו לרונית, או דלית, או עמית, או יפית, או פזית ושגית, "שהאהבה שלי היא לא האהבה שלו", אבל שום דבר כבר לא עזר. הבנות הלכו עם הגדולים ואנחנו נשארנו לשמוע קלפטר לבד בעיניים מצועפות.

אמרת שהחיוך שלו מביא לך את האביב
ואם את בצרה אז הוא תמיד מקשיב
ולמה רק איתי יוצא לריב
כי הוא אחד כזה שזבוב לא יעליב
והוא אוהב אותך, אמרתי: "למה לא?"
אבל האהבה שלי היא לא האהבה שלו.

זוכרת בית קפה קטן ברחוב ההוא הריק
שתינו יין אדום, אדום אבל זורק
סגרתי אצבעות על ירכך
ואת נתת מבט כזה גבוה ומחנך
אמרת לי: "אפלטון", אמרתי: "למה לא?"
אבל האהבה שלי היא לא האהבה שלו.

ביום הדין על הכסא אני עומד ושר
והם כבר מהדקים לי את החבל לצוואר
והם אומרים: "אל תאבד תקווה
גם כשהכל נראה אבוד, למעלה התשובה
ובטח באלוהים", אמרתי: "למה לא?"
אבל האהבה שלי היא לא האהבה שלו.