אין לי שום דבר אישי עם סיינה, לא לכאן ולא לשם, לא לפה ולא לשום מקום אחר. אבל אחרי עונה נהדרת כזו, עם אליפות באיטליה תחת מאמן-עונה-ראשונה (סימונה פיאניג'אני), מגיע להם אייזה אייטם בכדורסלע. ככה אני חושב, מה תעשו לי?

מה שהכי בולט בקבוצה הזו הוא היעלמם הטוטאלי של הכדורסלנים האיטלקיים. תחפרו טוב-טוב בקבוצה הזו ותתקשו למצוא מקומי ברמה גבוהה. היה לסיינה בול פגיעה נהדר עם טרל מקינטייר, הרכז-גמד-צלף שלשות מצוין שנבחר לשחקן העונה ולא פחות מזה עם ג'ו פורטה, הגארד שלידו שעזר לו בכל המטלות כולל הובלת כדור. תותחן הוא פורטה, לא נכחיש זאת ואף לא נכחד. שחקן מוביל ביורוליג בלי שאלה בכלל.

בכלל (למרות שאילנה דיין לימדה אותנו פעם, שלעולם אין לסגור ולפתוח פיסקה באותה מלה), סיינה עשתה חיים קלים לכל אמצעי התקשורת באיטליה שבחרו הפעם די בקלות את חמישיית העונה: מקינטייר, פורטה וגם רימאס קאוקינאס היו בחירה אוטומטית. קאוקינאס היה תותח גם בגליל בזמנו ועל כך מגיעה מלה חמה ונאה כרפאל, גם אם באיחור, לעין המקצועית של מי שהביא אותו לכאן – הלוא הוא החבר המתבודד לאחרונה, מר ארז אדלשטיין הנחבא אל הכלים.

אז אמרנו פורטה, מקינטייר, קאוקינאס – שלא לדבר על רומיין סאטו כסמול פורוורד (עוד הצלחה גדולה), ועל שון סטונרוק שהובא מקאנטו כפאוור פורוורד עם טאץ' בזריקה לשלוש, ומה עם בנג'מין אזה הניגרי בסנטר? יש לנו כבר 6 לא איטלקים.

לוני באקסטר, ההוא שירה באוויר בוושינגטון די.סי וישב קצת בכלא, כמובן וגם ולדימיר בויסה הגרוזיני, אקס לובליאנה. יש לנו כבר שמונה זרים.

אוקיי, אוקיי – לבויסה, אזה וסטונרוק יש אזרחות איטלקית. בסדר. נגיד.

איטלקים מבטן ומלידה הם מרקו קרארטו, לורנצו ד'ארקולה (קרוב רחוק של הערפד), רודולפו רומבלדוני ולוקה לכטאלר. במשחק אתמול, זה שהביא את האליפות לסיינה (82-90, ו-0-3 על וידי ויצ'י בולוניה) כל הארבעה האלה ביחד הגיעו ל-5 דקות על המגרש. כל החמש היו של קרארטו.

ועל כולם ניצח בשרביטו הלא קיים נגן הפסנתר המכונה גם סימונה פיאניג'אני. האמת, עם שם ענוג כזה למאמן שלי, גם אני הייתי קורע את המגרש בשבילו. ודאי מנעים להם זמירות בחדר ההלבשה ומרגיע את רוחם הסוערת של שחקניו. שאחרת, איך תסבירו פיגור 51-40 במחצית במשחק השלישי והמכריע בבית, וחזרה נהדרת למחצית שנייה שהסתיימה בניצחון חד משמעי – 29-50 לטובת סיינה. אין זאת כי אכן הנעים פיאניג'אני בפסנתרו בחדר ההלבשה של הקבוצה הביתית.

סיינה נתנה הצגה גדולה העונה בליגה האיטלקית. מאזן של 4-30 בעונה הסדירה הוא לא עניין רגיל בליגה הזו, וכמה שתגידו לי שהיא ירדה מגדולתה וכאלה זה
בכלל לא משנה, ובטח לא מזיז לי. ליגה איטלקית היא ליגה איטלקית, מחמל נפשי ובבת עיני. סוג של. לא משנים לי התקציבים, או שכבר לא מגיעים לליגה הזו שחקנים סטייל אלכס אנגליש, דריל דאוקינס, בוב מקאדו, ריק מהורן או אדריאן דאנטלי כמו פעם. זה מה יש ועם זה נצא למלחמה.

אז תגידו, מתי אמרתם יוצא המשחק השני של ברצלונה נגד ריאל בגמר הספרדי?