שמעתי על הפרישה של אורן אהרוני מכדורסל ועל מינויו למאמן גבעת שמואל לשלוש השנים הבאות (תקדים קטש בגליל סוחף כאן את כולם, הא?); שמעתי גם על המינוי ברמת גן - רובי בלינקו ולא עמי נאווי או דני פרנקו. ישראל ברוך ממשיך בהפועל באר שבע. זאת אומרת, אם אני לא טועה, שכל מקומות העבודה נסגרו לעונה הבאה, לא?

מכבי ת"א עם קטש, הפועל ירושלים עם דן שמיר, גליל עליון עם אלי קנטי, בני השרון עם אפי בירנבוים, עירוני נהריה עם אריאל בית הלחמי, הפועל עפולה/גלבוע עם אבנר יאור, רובי בלינקו עם עירוני רמת גן, מיקי דורסמן עם הפועל חולון.

אין לי מושג מי מאמן את אשקלון. דיברו על עידן פלדה, לא? יש שם קבוצה בכלל? שום הם מתכוונים להתחיל אחרונים? לא יודע, והאמת שגם לא מעניין. שום דבר לא מעניין כמו ההתגייסות הכללית של קוראי כדורסלע הדתיים למען נשיא הסיפרה, שפנה אל העם וביקש מהנתינים שיבארו עבורו את מקור הביטוי "כולנו פנחסים".

נרגש ונרעש, חשב הנשיא שייתכן כי ישנו קשר כלשהו, אפילו קלוש, לרבי פנחס הגרשוני העושה לילות כימים במאבקו הצודק נגד ממלכת הרשע הקרויה פנתינאייקוס. שאם כן, ישליך הנשיא מתובנות ביטוי מופתי זה על רבנו פנחס גם בהמשך הדיווחים, ההערות והטורים המובאים בכדורסל מפעם לפעם.

תקציר אירועים, מעשה שהיה כך היה (ואני מביא מן המקורות):

העיסוק בכדורסל האירופי מזכיר לי ציטוט מעניין שקראתי ביום שישי בלילה מאוחר ב-"מקור ראשון". הכל התחיל מסרט מטלטל שראיתי בטלוויזיה מהתחלה ועד הסוף (הראשון מזה עידן ועידנים), באחד מערוצי הכבלים. מספר 16 בהוט, אין לי מושג איזה ערוץ זה. סרט על הימים האחרונים של היטלר בבונקר בברלין, רגע לפני שהצבא הרוסי מגיע לעיר ומכניע את גרמניה סופית ורשמית. סרט חזק מאוד, שהזכיר לי שאני מאוד בעד סרטים היסטוריים מהסוג של מארי אנטואנט, ז'אן דארק, השואה, מלחמות עולם, וכל דבר שמתעד דברים שקרו באמת. למה לא יוצא לי לראות סרטים כאלה? אולי כי רוב הזמן אני מול מחשב. נראה מתי יהיה לי האומץ להתנתק.

בכל אופן, הסרט התיישב לי בראש כל כך חזק עד שלא יכולתי להירדם, וב-2 בלילה מצאתי את עצמי מדפדף בעמודי החדשות של 'מקור ראשון' ונתקל בדיווח הבא, מתוך ידיעה על התנגדות חרדית עזה למצעד הגאווה בירושלים. וכה היה כתוב שם: "הרחוב החרדי תוסס, אך הרבנים חלוקים לגבי נקיטת צעדי מחאה. מי שנחשב לאחד מגדולי התומכים במחאה מחוץ לעדה החרדית הוא הרב עובדיה יוסף, שאמר, לדברי גורמים חרדיים, בפגישה עם מפקד מחוז ירושלים ניצב אילן פרנקו – "כולנו פנחסים".

כמובן שלא יכולתי להחמיץ הזדמנות כזו והנה אני מעלה אותה גם כאן. בדיוק הערב יוצא רבי פנחס הגרשוני לקרב אדיר נוסף נגד פנתינאייקוס בגמר הפלייאוף היווני, משחק מספר 4 למעשה. יכול להיות שאני בור בענייני דת, וזו בהחלט הזדמנות נהדרת לבקש לקוראי כדורסלע הדתיים לבאר, להסביר, להבהיר ולבעיקר להסיר את הלוט מעל הביטוי "כולנו פנחסים". כי, וזאת אני יודע לבטח, יש בטוח גם כמה שהם לחלוטין פנתינאייקוסים הערב.

אז מה זה אומר, איך זה נולד, מה הסיפור מאחורי הביטוי – נשמח לשמוע. מי יודע, אולי יש כאן דברים חשובים שחשוב שנדע, כדי להמשיך ולדבוק בדמותו הדתית-משיחית של רבי פנחס הגרשוני, שכבר עכשיו וגם ככה הוא סוג של רב. לא? (מתוך כדורסלע האתר, 17.6.07).

וכאמור, הגיעו המון תשובות. הנה חלקן:

מתן (שם משפחה לא ידוע) כתב ככה:

בזמן שבני ישראל הלכו במדבר ארבעים שנה, חטא נשיא שבט שמעון, זמרי בן סלוא, בחטא בעל פעור, כלומר התחתן עם אחת מבנות מדיין. מאחר וכשנשיא עושה דבר כזה, זה נחשב מאוד חריג (על משקל: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?" (יזמינו מכבי אש!). ולכן היה כעס גדול של אלוקים כלפי עם ישראל באותה תקופה. פנחס, שהוא בן בנו של אהרון הכהן, לקח את החוק לידיים כמו שאומרים, והרג במקום לפני כולם את נשיא שבט שמעון זמרי בן סלוא ואת האישה המדיינית שחטא איתה, שנקראה כזבי בת צור (שהיה מלך מדיין), ועל מעשה קנאה זה קיבל פנחס שכר מיוחד שהוא לא ימות, ולכן אומרים שאליהו הנביא שעלה בסערה השמיימה הוא פינחס, שבאמת התקיימה בו הברכה של אלוקים שהוא לא מת. מה שאמר הרב עובדיה יוסף "כולנו פנחסים", זה אומר שכל אחד צריך לקחת את החוק לידיים ולמנוע את המצעד הפרובוקטיבי הזה בירושלים עיר הקודש.

רשות הדיבור לדודי קופל המבורך, שלאורך העונה נתן לי תזכורת שבועית באשר למעלליו של סטנלי שן זהב ברנדי בהפועל נצרת עילית, קבוצתי האהודה על אף שדבר איני יודע עליה. וזה מה שהוא כתב:

שלום ערן

אני אנסה להסביר:

פנחס המדובר הוא פנחס המקורי, נכדו של אהרון הכהן. בפרשת בלק, מייד לאחר הקללות/ברכות של בלעם, מובאת הפרשיה הבאה (במדבר כה, פסוק א):

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. ב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. ג וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף-יְהוָה, מִיִּשְׂרָאֵל. ה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל: הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. ו וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ז וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. ח וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ט וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף. {פ}

ומייד לאחר מכן בפרשת פנחס:

י וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. יב לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יד וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית--זִמְרִי, בֶּן-סָלוּא: נְשִׂיא בֵית-אָב, לַשִּׁמְעֹנִי. טו וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית, כָּזְבִּי בַת-צוּר: רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית-אָב בְּמִדְיָן, הוּא. {פ}

הסיפור, בקיצור, הוא שבני ישראל החלו להתהולל עם בנות מואב וכחלק מכך לעבוד את אלוהי מואב - בעל פעור. כשיא המרידה בקב"ה ובמשה מציין הכתוב את זמרי בן סלוא, אח"מ משבט שמעון, שלקח אליו אישה מדיינית (נסיכה מדיינית יש לומר) ממש לעיניו של משה. על פי הכתוב, פנחס בא ודקר את השניים באמצעות רומח וכך נעצרה המגפה שהטיל הקב"ה על בני ישראל בעקבות מעשיהם. על מעשהו זה קיבל פנחס שכר מהקב"ה בכך שהוא וזרעו הצטרפו לשושלת הכהונה (אין כאן המקום להסביר למה הם לא היו שם מלכתחילה).

חז"ל אומרים, שפנחס פעל על פי הלכה מיוחדת לפיה "כל הבועל ארמית (= אינה יהודית) קנאים פוגעים בו". דהיינו, בניגוד למצב הרגיל ביהדות בו יש עונשי מוות על מעשים מוגדרים (לשכב עם גויה אינה אחד מהם), והם מוטלים על פי סדרי דין מדוקדקים וקשים באופן מיוחד (עד כדי כך שבפועל הם אינם מעשיים ולא ניתן להוציאם לפועל לעולם) במקרה של "בועל ארמית" יש רשות מיוחדת ל"קנאים" להרוג אותם בזמן מעשה למרות שגם זה כפוף לסייגים רבים, שאם הקנאי אינו ממלא אחריהם, הקנאי עצמו עלול לחוב מיתה.

שלום ערן,

הביטוי "כולנו פנחסים" לא מיוחס לרבי פנחס הגרשוני כי אם לפנחס קדום הרבה יותר, פנחס הכהן שעל שמו יש את פרשת פנחס בספר במדבר (במקרה זו גם פרשת בר מצווה שלי). שם מסופר על זמרי, נשיא שבט שמעון, ששוכב עם מדיינית בפתח אוהל מועד כאקט של התרסה נגד משה רבנו, שכידוע היה נשוי למדיינית.

משה רבנו, כנוגע בדבר, לא יכול היה לעשות הרבה, ומתוך הקהל יצא פנחס הכהן והרג את זמרי ואת המדיינית. על מעשה זה הוא קיבל תשבחות רבות מהקדוש-ברוך-הוא, קיבל הבטחה לכהונת עולם לו ולזרעו אחריו, וזכה שתקרא על שמו פרשה בתורה. מפה מגיע הביטוי של הרב עובדיה יוסף "כולנו פנחסים" לגבי מצעד הגאווה והמבין יבין. שוב, תשבחות לאתר הנפלא.

אבישי סלונים מוסיף:

נשיא יקר,

מאחר שאליחי בן שלום נציג המגזר הדתי עזב את הסיפרה, ראיתי צורך למלא את מקומו במקרים שכאלו.

באשר לביטוי "כולנו פנחסים": אם כי בסתר ליבי אני משוכנע שגם הרב עובדיה יוסף לא מחמיץ את ימי חמישי בערב, חוששני שלא התכוון הרב לרבי פנחס הגרשוני, כי אם לפנחס בן אלעזר הכהן. פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, נחשב לקנאי הראשון אשר קינא ל-ה' בתורה. הוא תפס את זמרי בן סלוא בשעה שנאף עם כזבי בת צור, ומתוך קנאות ל-ה' דקר אותו למוות. מעשה זה היה מעשה הקנאות הראשון, בוודאי קנאות ל-ה'.

האם התכוון הרב לכך שכולנו צריכים מתוך קנאות ל-ה' לעשות כמעשה פנחס? לא נכחיש זאת, אם כי אני מניח שלא נעשה זאת. בוקר צח, צהריים זכים, ערב נינוח במיוחד, היידה פאו והיידה יוטה ותודה על התיק המצוין של sport24.

הלאה, הבא בתור.

בס"ד

שלום ערן,

שמי מוני אנדר, כקורא ותיק של אתרך אשמח לענות על תמיהתך לפשר הביטוי האלמותי 'כולנו פנחסים', רגע לפני שהוא מחליף את 'ת"א עולה באש' או את 'אפי אל תבכה'.

לא, אין המדובר ברבנו פנחס הגרשוני וגם לא במרן פנחס החוזזי או שמא באדמו"ר פינחס הבלילי מהענף שאפילו התנ"ך לא הסכים להזכיר אותו (בדקתי – בכל התנ"ך לא מוזכרת המילה 'כדורגל' ולו פעם אחת. גם כדורסל או פינג-פונג לא, אבל אל תהיו קטנוניים).

הפינחס המדובר הוא פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן (אחיו של משה רבנו). התורה, בחומש במדבר, מספרת לנו כי זמן קצר לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים הגיעו כמה בנות מצודדות שנשאו תעודת זהות של מדיין (מה שאומר שהן לא נחשבות לצורך החוק הרוסי), והחלו לעשות עיניים לטובי בחורינו. כאשר החלה הזימה להתפשט (תרתי משמע) בעם, עמד משה רבנו ולא ידע מה עליו לעשות.

לפתע פתאום הגיע פנחס בן אלעזר בן אהרון ובלי יותר מדי שאלות תפס חנית ושיפד עליה את מנהיגת המדייניות, מה שגרם מיידית להפסקת הפעילות. מעשהו של פינחס זכה לאחר מעשה להתייחסות חיובית של אלוקים (ואני מצטט: 'פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן השיב את חמתי מעל בני ישראל'). זהו. מני אז זכה (או שלא, תלוי בנקודת המבט) פינחס הלז לכך ששמו ישמש כתיאור לקינאה דתית לכבודו של אלוקים, ומכך כנראה הגיע הציטוט לעיתון 'כולנו פנחסים'.

נ.ב. השימוש בחנית כאביזר לשיפוד אנשים עלול להסתיים באסון – אל תנסו את זה בבית.

גדול אתה מוני. שמא נמשיך? בכל תשובה אני מגלה משהו חדש, בחיי. מדהים כמה שצר עולמי כעולם נמלה. היידה, עוד אחד. מי הבא בתור? בואו נראה . . . גדעון קינג. אוקיי, דבר גדעון.

צהריים טובים ערן!

עכשיו שחזרתי לארץ, אני משתדל להיכנס לאתר שלך קצת יותר, אז אולי אני אהיה אפילו הראשון שמגיב לשאלה שלך (דבר יו"ר הדירקטוריון: לא ממש, אבל דבר בכל זאת):

אז ככה - לדעתי מה שהתכוון הרב עובדיה יוסף להגיד זה, שכמו שפנחס הכהן (הבן של אלעזר הבן של אהרון הכהן) קם מתוך העדה ודקר את איש ישראל (נדמה לי שזה היה זמרי) שזנה יחד עם אחת מהמדייניות (כזבי בת צור- הפעם אני בטוח), ובכך עצר את המגפה שפרצה בעם ישראל (במגפה מתו 24000 מעם ישראל). ככה גם הם - החרדים, כל אחד מהם יהיה כמו פנחס ובכך הם ינסו לעצור את מצעד הגאווה (אני רק מקווה שזה לא באמת יגמר בשפיכות דמים כמו אז).

האמת היא, שאני כבר לא בעניין של ללמוד תורה איזה כמה שנים, אבל תראה למה גרמת. אפילו קראתי קצת בפירוש רש"י על מנת להיזכר בפרטי הסיפור. תאמין לי, אתה עוד תשלם על זה! אם אתה רוצה, נראה לי, שעוד כמה שבועות אתה אפילו יכול לשמוע את הסיפור הזה ב-LIVE כי זה מופיע בסוף פרשת בלק ואתמול קראו את פרשת קרח (פרשת הבר מצווה שלי אגב), ובלק זה כמה שבתות אחרי.

ערן אני מקווה שלא הלאיתי אותך יתר על המידה עם לימוד הקודש הזה, כי גם לי זה היה די מעייף. איפה הימים שהייתי שורק את הנושאים האלו בתיכון של הקיבוץ הדתי. מקווה שלזה באמת כיוון הרב עובדיה יוסף ושלא סתם כתבתי לך את השיעור הזה. צהריים טובים ושבוע טוב וגם חודש טוב, אתמול התחיל חודש תמוז ידעת? בוא'נה, אני ממש מתחיל לדבר כמו דוס.

יפה, גדעון, יפה.

גם יפתח שטרן רוצה לומר משהו:

הרבה זמן לא צחקתי כמו בזמן שקראתי את הפניה שלך לדתיים. כבר כמה ימים שהמחשב שלי מקולקל, ועכשיו כשהוא סוף סוף תקין "רצתי" לראות מה חדש באתר שלך, והיה שווה כל גרם של זיעה שהשקעתי בריצה המטורפת הזו.

לעניין: פנחס הרג איש ואשה שעשו דברים לא מכובדים אחד עם השני, ובכך עצר את המגפה מעל בני ישראל. נדמה לי (על אף ש וכו'), שעוד שבועיים קוראים את זה בפרשת השבוע - אתה מוזמן. קראתי שרבנו הגרשוני עצר את המפולת האירופית מול אוברדוביץ' - ובכך גם הוא דומה לפנחס המקורי.

בטח כבר מישהו חזר אליך, אבל "פנחסים" זה על שם פנחס הכהן, בנו של אלעזר בנו של אהרון הכהן, שהתפרסם בקנאותו, כאשר - אל מול ההלם הכללי שאחז במשה רבנו ובעם כולו נוכח מעשה הזימה הפומבי של זמרי בן סלוא עם המדיינית - נטל רומח בידו ודאג שהחיבור הפיזי ביניהם יהיה סופני.

הגמול שלו על זה - "הנני נותן לו את בריתי שלום", ומאז הוא ובניו ובני-בניו מחזיקים בכתר הכהונה שניתן בשעתו רק לאהרון ולבניו, בלי ציפייה שזו תהיה מורשת אבות לנצח.

אמור מעתה: "פנחסים" = "קנאים", אבל רק לחיוב, במובן "קנאות" ולא במובן "קנאה".

צורי

נ.ב. - אחלה אתר, מאז שגיליתיהו, צרפתיהו לפייבוריטיי.

תודה גם לנתינים נוספים, ששלחו ביאורים והסברים והפכו את הנשיא לאדם משכיל ונאור יותר: אורן בס, נדב דולינסקי, דביר שמעון ואבי סגל שמוסיף: " ברור לגמרי שכבר אז היה מדובר במכביסט קנאי שמכה את היריב ללא רחם, בעיקר יהודים כמו זמרי בן סלוא ששכב עם אוהדות פנאתינייקוס. אין ספק שמפנחס עד פנחס לא היו עוד פנחסים כאלה".

יפה. גאה בכם, חברים. שלומות ונצורות לכם בשלב זה.