בשבוע שעבר הופיע בחידת בעל המאה קני גרין, פורוורד מצוין שזכה בגביע אירופה למחזיקות גביע עם טאוגרס ושיחק בין השאר באולקר. אחר כך הוא גם הגיע לארץ פצוע, נבחן במכבי ראשל"צ ולא הוחתם.

בעקבות החידה ההיא נזכר וולפסון, ששיחק פעם בליגה הראשונה, בסיפור אישי. ולא סתם סיפור אישי, אלא כזה שקשור בקני גרין. הנה זה בא.

ויפה, קיץ 97'. בני הרצליה, אז עוד יריבה מרה של מכבי רעננה איתה היא מאוחדת היום, יוצאת לטורניר הכנה באיסטנבול נגד אולקר. קבוצה צעירה מאוד בנה ארז אדלשטיין בעיר של הרצל, עם שלד של שלושה ישראלים בכירים (RDT, אורי כהן-מינץ ואמיר מוכתרי), שני זרים צעירים ומוכשרים (טרנס רנצ'ר ודארנל רובינסון, שהופיע זה מכבר בחידת בעל המאה של הנשיא) ועוד חבורה של צעירים שכללו בין השאר את טל בורשטיין, יוסי דדון, דני יצחק, עמרי קארו, ויקי רווח ואי שם על קצה הספסל עוד בחור צעיר בשם עודד וולפסון.

המשחק הראשון נערך באבדי איפקצ'י. צריך רק לדרוך שם בכדי להבין שזה משהו אחר מכל דבר שראית או הכרת בכדורסל. בצד השני אולקר משחקת בכתום הקבוע. הזר האמריקאי שלהם, מספר 13, פותח בסערה ומטביע על כל מה שזז, כולל דארנל רובינסון הגדול והאימתני.

אני זוכר את זה כאילו זה קרה שלשום. מהספסל הבענו פליאה על צורת הריצה של הבחור. מין ריצה מוזרה שכזו על קצות האצבעות בלבד, כשהעקב כמעט ולא נוגע בפרקט. מצחיק-מצחיק, אבל כשעם הריצה הזאת מגיע כוח מתפרץ אדיר, וחוש התמצאות מדהים מתחת לסלים, אתה מרגיש חסר אונים.

אי שם לקראת סוף החצי (כן, פעם שיחקו בשתי מחציות של 20 דקות, שעון הזריקות עמד על 30 שניות, על עבירה בתחום העונש היית מקבל 1+1 מהעונשין ולהוציא אאוט מהבייס-ליין היה מותר רק אחרי סל), קואץ' אדלשטיין סימן לי להיכנס. ילד בן 19, שזה עתה סיים טירונות (משטרה צבאית, לא משהו לרשום עליו הביתה) נכנס לשמור על קני גרין בכבודו ובעצמו.

התקפה ראשונה הסתיימה בדאנק מהדהד אחרי סיבוב מושלם על הבייס-ליין. בהגנה הוא כמובן חסם אותי ללא בעיות, ומייד בהתקפה שאחרי שוב טעמתי את נחת זרועו, הפעם בפייד מחצי מרחק. הבנו את הפרינציפ, ועברנו לאיזורית. עוד דאנק ועוד חטיפה (ממני, אלא מי?), הספיקו לאדלשטיין בכדי להחזיר אותי אחר כבוד אל עומק הספסל, ולהמשיך לראות משם את קני גרין, ההצגה הכי טובה בעיר.

ועכשיו, כשהסתיים הסיפור הנאה כרפאל של וולפסון, אני רוצה לומר משהו חשוב. כתה, נא להקשיב:

לאחרונה עליתי על אחד הפותרים ששולח תשובות באופן קבוע לחידות בעל המאה. הוא תמיד שם, לא מחמיץ כמעט אף חידה. זכותו. בכיף, מבחינתי. זו הרי המטרה. אבל עליתי על טריק שלו וזה מאוד לא מכובד: כדי להגדיל את סיכויי הזכייה, הוא שולח תמיד את אותה תשובה תחת שם נוסף.

ואיך אני יודע שזה אותו אחד? כי בכל הפעמים שהפיתרון שלו שגוי, גם הפיתרון של השם השני שגוי. ובכל הפעמים שהוא ידוע את התשובה, גם השם השני יודע את התשובה. בקיצור, התשובות זהות בכל המקרים לטוב ולרע.

והכי חמור – הוא השיג את מה שביקש, כי לאורך 13 החודשים שכדורסלע קיים הוא זכה פעמיים. גם תחת השם הראשון שלו וגם תחת השם השני. ואחרי שהבנתי שהוא חוגג עלי עם שני שמות שהם אדם אחד, נזכרתי שגם הכתובות למשלוח הכסף היו זהות.

לא אסגיר את שמו כמובן, כי זה לא לעניין ולא מכובד, אבל אני מצפה ממנו להפסיק, ובמקביל לגזור על עצמו הרחקה לשתיים-שלוש חידות הקרובות כי זה פשוט לא מתאים.

שלומות ונצורות לכם. וגם לך, דאבל-דמות.