תרשו לי לנצל את הקיץ כדי להרביץ פה כמה שירים, אוקיי? מה יותר טוב ממוסיקה בשעה זו, בה מתכתשים בעדינות (ביטוי נאה כרפאל) מאמננו הלאומי, שהוא גם מנכ"ל מכבי ת"א, עם המאמן החדש בנוקיה – מר עודד קטש הידוע גם בכינויו הכותש. ככה שאין כל פלא שהוא מתכתש.

זה אומר נבחרת הכי חשוב. ההוא אומר שאפשר גם להיבחן ב-NBA באותו זמן בו מתקיימים אימוני הנבחרת, וזה לגמרי בסדר. איך אומר גל אוחובסקי בכוכב נולד? "הערב התחיל".

אלא שהעונה עוד לא התחילה, ואם נראה ונשמע אי-התאמות מהסוג הזה גם בעתיד סביב פעילותה של מכבי עלית, הוא יהיה שמח בחזית.

הבוקר נזכרתי בלהקת סופרטראמפ שעשתה טוב לרבים מאיתנו, הקשישים, ובהם ודאי גם סר ש. הרמלין הבא בימים, וער גם בלילות. על שום מה? על שום הגשם בווימבלדון, הכוכב הגדול ביותר של הטורניר עד עכשיו, אפילו יותר מרובין סודרלינג שמשך את רפאל נדאל למערכה החמישית והיה מאוד קרוב להדיח אותו.

החלטתי לצאת מהגשם והגיע אל הכדורסל באמצעות כמה שירים טובים, רובם של סופרטראמפ. מי שלא הכיר את הלהקה הזו עד עכשיו, זה כנראה בגלל שהוא ילד צעיר חסר קמטים. אתם רחוקים מרחק כמה קליקים פה ושם לשמוע את המיטב של הלהקה הזו, שעשתה יופי של עבודה בזמנה עד שהזקנה קפצה גל על חבריה.

אז נתחיל עם It's raining again

(פייייי קיבינימט, אומר לעצמו נדאל עד שסוף-סוף הצליח לברוח קצת ליריב שלו. שוב הלך המומנטום לפח).

ובהזדמנות זו גם קצת יוריתמיקס עם Here comes the rain again שזה פחות או יותר אותו קונספט.

אבל יוריתמיקס זו בסך הכל קפיצה שולית לרגע. חוזרים לסופרטראמפ והולכים אל עוד שיר חזק מאוד שלהם, Breakfast in America, משהו שליאור אליהו עושה מדי יום לאחרונה ולי, אישית, אין שום בעיה עם זה.

ומכאן אל Dreamer – שוב אליהו, עם החלום הגדול שלו לשחק ב-NBA, ואולי זה בעצם שירו של מאמננו הלאומי, שבסך הכל הביע שאיפה עזה לראות הרכב מלא על המגרש באימון הבכורה, וייאלץ כנראה להסתפק בפחות מזה.

עוד קצת? למה לא. הנה The logical song - באמת שיר נפלא. השיר שלפיו איציק אוחנון לא אמור לנסוע עם אשתו לצילומי דוגמנות בחו"ל, רק כי הוא רוצה לשמור עליה מחשש לדברים מוזרים שעלולים לקרות לה באפריקה.

ותגידו, בעצם, מה לגבי Goodbye stranger

האין זה שירו של ג'יימי ארנולד? שאיך שקיבל ג'וב נהדר בדינמו מוסקבה האזורית בעבור שכר כפול ויותר מזה שהיה לו במכבי ת"א, פתאום הוא עונה רק לאמצעי התקשורת אבל כשעל הקו מאמננו הלאומי, או חמור מזה המנהל האגדי מומו לוצקי, הוא לא טורח לקבל את השיחה? ממתאזרח הפך לזר מוחלט מר ארנולד הזה, לא נכחיש זאת.

זהו, בינתיים, בכל הנוגע להקשרי כדורסל. אבל אם אני פה עם רוג'ר הודג'סון, הסולן הגדול של הלהקה האמריקאית הזו משנות השבעים והשמונים, לא אשאיר אתכם בלי אחד משירי האהבה הכי יפים שאני מכיר.

בונוס בחינם: Lovers in the wind. פצצה של שיר.

שלומות ונצורות לכם בשלב זה.